Objectives:
Setting reactions of Glass-Ionomer Cements (GICs) can be influenced by external factors, such as temperature. The aim of this study was
to test whether thermal treatment of GICs with high power light curing devices improves their mechanical properties.
Methods:
Disc shaped specimens for microhardness (KHN) (3X2.5mm), compressive strength (3X6mm) and diametral tensile strength (6X3mm) tests
were fabricated for: Ketac Molar Aplicap (3M-ESPE), GC Fuji IX (GC), Riva (SDI) and Ionofil® Molar (Voco)(incubated in 100% humidity). The
specimens were divided into 3 subgroups: control and heating for 60 seconds from both sides with either LED – UltraLume 5 (Ultradent)
or QTH - Astralis 10 (Ivoclar) curing lamps (>1000mV/cm²). The mechanical properties were tested (0.5mm/min.): 20 min., 24h, 72h and
one week after mixing. Each combination of material, test, treatment and time included 15 specimens. 3 way and 2 way ANOVA was
conducted for each mechanical test and material respectively.
Results:
Thermal treatment with curing lamps increased surface hardness values (p<0><0.001) for hardness shows that the main influence of the
thermal treatment is evident in the half hour after material mixing (+32.3%), and the influence decreases after 24h, 72h and one week
(+2-2.9%). For compressive strength the influence is +24.8% after half hour and +0.3-7.4% after 24h, 72h and a week.
Conclusions:
Thermal treatment does not change the final mechanical properties of the materials compared to the control (one week), but changes
the kinetics of the setting reaction in a way, that more of the setting occurs in the first half hour.
More than Just Lines on a Map: Best Practices for U.S Bike Routes
IADR 6.2011
1.
2. השפעת חימום באמצעות מנורות הקשיה על התכונות המכאניות של שחזורים על בסיס זכוכית יונומרית דר ' שרון מרקו - כהן , פרופ ' אריאל בן - עמר , דר ' שלמה מטלון , פרופ ' רפי פילו המחלקה לשיקום הפה אוניברסיטת תל - אביב
הגלאס יונמרים הוצגו לראשונה ב -1971 ע &quot; י Wilson ו - Kent . זוהי קבוצת חומרים המבוססת על תגובה כימית של אבקת זכוכית סיליקה עם חומצה פוליאקרילית .
תהליך ההתקשות הוא תגובת חומצה - בסיס , הכוללת שני שלבים : 1. השלב ההתחלתי – ההתקשות הקלינית , מתרחש ב -10 הדקות הראשונות שלאחר הערבוב . עם ערבוב האבקה עם הנוזל , יוני המימן ( H+ ) שמקורם בקבוצות ה - COOH של החומצה הפוליאלקנואית תוקפים את פני חלקיקי הזכוכית . בשלב זה החומר מאוד רגיש למים .
2. השלב השני בתהליך ההתקשות הינו איטי וארוך , ומתרחש בשל ההמסה החלקית של השכבה החיצונית של חלקיקי הזכוכית , שהופכת למעטה ג ' לי , שממנו קטיוני סידן , אלומיניום , נתרן ופלואוריד דולפים לתוך הסביבה המימית . שרשראות החומצה הפוליאלקנואית , דרך קבוצות ה - COO- , עוברות קשרי צילוב ע &quot; י יוני הסידן , המשוחלפים ביוני אלומיניום במהלך 24 השעות הבאות
תהליך המטורציה . שכבת קשרי הצילוב עוברת הידרציה במשך הזמן עם המים , המשמשים בערבוב , בתהליך הקרוי מטורציה . חלקיקי הזכוכית שלא הגיבו עוברים ציפוי ע &quot; י ג ' ל הסיליקה , הנוצר במהלך הסרת הקטיונים מפני שטח החלקיקים .
תהליך המטורציה . ריאקצית יצירת קישרי הצילוב הינה , כאמור , איטית ואורכת זמן , עד שהצמנט עובר הבשלה מלאה . במהלך זמן זה יש עליה בתכונות המכאניות של החומר , אך החומר רגיש לדהידרציה .
תהליך המטורציה . שכבת קשרי הצילוב עוברת הידרציה במשך הזמן עם המים , המשמשים בערבוב , בתהליך הקרוי מטורציה . חלקיקי הזכוכית שלא הגיבו עוברים ציפוי ע &quot; י ג ' ל הסיליקה , הנוצר במהלך הסרת הקטיונים מפני שטח החלקיקים . לפיכך , הצמנט המתקשה מורכב מצברים של חלקיקי אבקה שלא הגיבו , המוקפים בג ' ל סיליקה ליצירת מטריקס אמורפי של מלחי אלומיניום וסידן . במהלך תהליך המטורציה החומר פגיע בפני גורמים חיצוניים כמו מים ורוק , הממיסים אותו .
ניתן להשפיע על תהליך התקשות של GIC ע &quot; י : 1. הוספת שרף – 4.5-6% HEMA ו / או Bis-GMA ליצירת משפחה חדשה הנקראת RMGI שאינה מעניינה של העבודה הנוכחית . 2. שינוי גורמים חיצוניים – לחץ , טמפרטורה , לחות וזמן ערבוב (2)
ניתן להשפיע על תהליך התקשות של GIC ע &quot; י : 1. הוספת שרף – 4.5-6% HEMA ו / או Bis-GMA ליצירת משפחה חדשה הנקראת RMGI שאינה מעניינה של העבודה הנוכחית . 2. שינוי גורמים חיצוניים – לחץ , טמפרטורה , לחות וזמן ערבוב (2)
להוסיף תמונה של מנורת הקשיה שהשתמשנו בניסוי
עוצמת האור נבדקה ע &quot; י רדיומטר ( Demetron Research Corp., Danbury, CT, USA ) Demetron 100 .
מנורת Quartz-Tungsten-Halogen (QTH) מנורה בה קיים פילמנט טונגסטן , שמורכב בתוך שפורפרת קוורץ , ובתוכה גז מקבוצת ההלוגן . בחימום הפילמנט נוצר אור , כלומר יש המרה של אנרגיה חשמלית לאנרגיה תרמית וממנה לאנרגיה אלקטרומגנטית בצורת אור לבן באורך גל 380-2000nm . מנורות אילו מפיקות חום במהלך ההארה , התלוי בעוצמת האור , במשך ההארה , ובתקינות הפילטרים השונים במנורה (8).
מנורת LED ( Light Emitting Diode ) מנורה ללא פילמנט ובעלת פליטת חום נמוכה יותר ממנורת ההלוגן . מופעלת ע &quot; י תנועת אלקטרונים במוליך למחצה , הדיודה , שמורכב משבב סיליקוני בעל מטען חשמלי שלילי , מסוג N TYPE , שמחובר לשבב סיליקוני בעל מטען חשמלי חיובי , מסוג P TYPE . בעת חיבור מתח לדיודה , האלקטרונים העודפים נעים , ובכניסתם לדרגת אנרגיה נמוכה יותר , הם פולטים מנות אנרגיה בצורת אור .
הדגימות נשמרו בתנאי 100% לחות - אוחסנו בתוך כלי מרושת סגור עם מים בתחתיתו באינקובציה ( (Tuttnauer של 37 C . במבחן הקשיות הדוגמיות אוחסנו בתוך התבנית . במבחן הלחיצה והמתיחה הן הוצאו מהתבנית לאחר ההקשיה העצמית . כל תת קבוצה הכילה 15 דגימות . סה &quot; כ במחקר 2160 דגימות ( 15 דגימות * 4 חומרים * 3 מבחנים * 3 טיפולים * 4 זמנים ).
הדגימות נוצרו בתוך תבניות טפלון בקוטר 4 + 0.1 ס &quot; מ , בהן בוצעו 3 קדחים במרחק 16 מ &quot; מ זה מזה בקוטר 3 מ &quot; מ ובעובי 2.5 מ &quot; מ . החומר הוזרק לקדחים , ופני השטח כוסו ונלחצו קלות משני הצדדים ע &quot; י מטריצות מיילר שקופות וזכוכית נושאת .
החומר הוזרק לקדחים , ופני השטח כוסו ונלחצו קלות משני הצדדים ע &quot; י מטריצות מיילר שקופות וזכוכית נושאת . ההקשיה בעזרת המנורות ( בקבוצות המתאימות ) בוצעה כפי שפורטה לעיל , תוך הסתרת הדוגמיות האחרות . הדוגמיות אוחסנו בכלי מרושת סגור עם מים בתחתיתו באינקובציה של .37 C
הדגימות נוצרו בתוך תבניות טפלון בקוטר 4 + 0.1 ס &quot; מ , בהן בוצעו 3 קדחים במרחק 16 מ &quot; מ זה מזה בקוטר 6 מ &quot; מ ובעובי 6 מ &quot; מ . לתוך הקדח הוכנסה מצד אחד בוכנה , שהקטינה את עובי הדגימה ל -3 מ &quot; מ . החומר הוזרק לקדחים , ופני השטח כוסו ונלחצו קלות מצד אחד ( בצד השני – הבוכנה ) ע &quot; י מטריצות מיילר שקופות וזכוכית .
העובדה שהטיפול התרמי במנורות ההקשיה משפיע בעיקר על תכונת הקשיות , פחות על החוזק ללחיצה , וכמעט כלל אינו משפיע על חוזק למתיחה דיאמטרלי , מלמדת על כך שעליית הטמפרטורה לא מתפרשת בצורה שווה על פני כל החומר הנבדק , אלא משפיעה ומתפרשת בעיקר בפני השטח שלו .
מאידך גיסא , במבחן חוזק למתיחה דיאמטרלי , מאמצי הלחיצה המופעלים על הדגימה , מתורגמים למאמצי מתיחה , המתפרשים על פני כל שטח החתך שלו . בהנחה שהעלייה בטמפרטורה מוגבלת לפני השטח בלבד , ההשפעה על החוזק למתיחה תהיה זניחה , כפי שנמצא בעבודה הנוכחית .