החיבור הזוכה בתחרות החיבורים הראשונה בנושאי כמעיין המתגבר
1. תחרות החיבורים הראשונה בנושאי "כמעיין המתגבר"
החיבור הזוכה מאת
איתמר אלקיים
תיכון הראשונים הרצליה, הרב קוק 30 הרצליה.
הנושא: מה היא מטרתו העליונה של טוהי בניסיונו להשתלט על
ה"באנר"?
2. הרומן " כמעין המתגבר", ובמיוחד דמותו של אלזוורת' טוהי נותרו אקטואליים חרף התמורות העמוקות שחלו בעשורים שחלפו
בעולם בכלל ובעולם התקשורת בפרט . מאז המצאת הדפוס, העיתונות הכתובה הייתה למוקד כוח ועיצוב דעת קהל מהחשובים
שידעה האנושות. אנו עדים למקרים רבים בהם בעלי אינטרסים עושים במילה הכתובה שימוש מניפולטיבי במטרה לשנות את
דעת הקהל- בין אם כדי להשפיע על תוצאות הבחירות, ובין אם ממניעים עסקיים או פוליטיים-האינטרס האישי תמיד שם.
לראייה, שלדון אדלסון ודומיו, אשר התערבותם בפוליטיקה באמצעות אמצעי התקשורת הינה שנויה במחלוקת.
"כמעיין המתגבר" מגו לל את סיפורו של הווארד רורק, אדריכל צעיר ומבריק, ומלחמתו בחברה המדכאת את כישרונו של
האינדיבידואל, הגאון היוצר. דמותו של רורק עומדת בהנגדה מתמדת ביחס לדמותו של פיטר קיטינג, גם הוא אדריכל צעיר
ומבטיח.
בחברה שבדתה ראנד, נרמסת הדעה האישית של הפרט, לטובת דעת הקולקטיב. ההצלחות והעשייה הממשית בחברה זו הן
חסרות ערך ומשמעות, בעוד שהיוקרה והפרסום הנלווים הופכים להיות תכלית החיים. רורק וקיטינג מייצגים כל אחד את הקיצון
של חברה זו- בעוד רורק מתואר לקורא כגאון חסר פשרות, קיטינג משתמש בכישוריו החברתיים כדי להתקדם בחברה, תוך
פשרה מתמדת בעיצוב בנייניו ובחייו האישיים. הוא אינו הוא עצמו, אלא מראה של הדמות שהחברה מצפה ממנו להיות-
והחברה מקבלת אותו אליה בזרועות פתוחות, משל היא מחבקת את עצמה.
"קיטינג נזקק לאנשים ולהמולה סביבו... הוא היה דגול; דגול כמספרם של כל האנשים שציינו זאת לפניו... זה היה פיטר קיטינג,
הדבר הזה שהשתקף באישונים הפעורים, והוא לא היה דבר אלא בבואתה של אותה השתקפות "
בראש מערכת חברתית זו, עומד אלזוורת' טוהי, מבקר אומנות בעל טור יומי בעיתון ה"ניו יורק באנר".
בניגוד לקיטינג ורורק, שמלוא הבנת דמויותיהן מושגת כבר בפרק הראשון, פיצוח אישיותו של טוהי תתגלה כמשימה קשה
במיוחד. האם טוהי הוא אכן הומניטר גדול כפי שהוא מציג עצמו, מושא להערצה כפי שרואה אותו החברה, או שמא האדם
השפל והמסוכן בעיניהם של רורק ודומיניק?
אחד הקשיים המרכזיים בהבנת דמותו של טוהי נובע מכך שהחברה ברומן דיכוטומית ומחולקת לשני פלגים. נוכח כך שקיטינג
ורורק הם הקיצון המייצג של כל פלג כזה בחברה, הקורא מתרגל לעובדה שקיימים רק שני סוגים של בני אדם, שחור ולבן,
ולומד לקטלג אותם בהתאם. הקורא המופתע יגלה רק בשלב מאוחר ברומן שטוהי אינו משתייך באופן מלא לאף אחד מן
הפלגים. דמות מורכבת , רב מימדית ולא "קולב" לתלות עליו רעיונות.
3. הפלג הראשון בחברה אותו מייצג רורק הינו פלג המהווה מיעוט נרדף משום שהחברה חשה מאוימת למול החופש והעצמאות
של חברי הפלג. אלו הם האנשים היצרנים, החופשיים, הבלתי תלויים. אלו אנשים אשר מסוגלים לזהות אמת, יופי, וכישרון
אמתי. הם אינם חיים תחת חרדה מתמדת מפני חוסר התאמה לחברה.
הפלג השני המיוצג על ידי פיטר קיטינג, הוא הפלג אליו משתייכים מרבית האנשים. האנשים הללו הם ביסודם אנשים תלויים.
החברה מכתיבה להם קודים חברתיים נוקשים, אשר עמידה בהם מזכה את האינדיבידואל בגושפנקא חברתית. אלו הם אנשים
ששכחו מזמן מהם מאווייהם ותשוקותיהם. קשה עד בלתי אפשרי עבורם להבדיל בין אמת ושקר, והם מפוחדים פחד מוות
שיעברו בטעות על אותם חוקים. לכן הם תלויים במבקר, להלן טוהי, שיפענח עבורם את המציאות, וינחה אותם בכל.
כאמור, דמותו של טוהי היא יוצאת דופן . קשה מאוד לקטלג את טוהי לאחת משתי קבוצות אלו; הקורא למד כבר את החוקים
שעל פיהם העולם הבדיוני ברומן מתנהל, ושבירת המסגרת מערערת את בטחונו של הקורא. הקורא מזהה את טוהי כאדם
מבריק, המסוגל להבחין בכישרונו של רורק בפרט ובכישרון אמתי בכלל. הקורא שלמד להבחין בין שתי קבוצות ברורות
ומנוגדות ממהר לסווג את טוהי כאדם חושב ובלתי תלוי, כשלמעשה, האמת שתיחשף מאוחר יותר היא שטוהי הוא אולי האדם
התלוי ביותר בחברה שהוא יצר בעצמו.
"אני עצמאי עוד פחות ממך. האדם שזה עתה אילצתי למכור את נשמתו "
יתרה מזאת, הקורא אינו מבחין כיצד ראנד מצליחה לעצב את דעתו על טוהי בצורה עקיפה לחלוטין באקספוזיציה של הרומן.
לקורא אין הזדמנות לשפוט את דמותו של טוהי על סמך מעשיו כיוון שהמידע שנמסר על טוהי עובר עיבוד על ידי דמויות אחרות
לפני שנמסר לקורא. באופן אירוני, ראנד מצליחה לעצב ולשלוט בדעת הקורא באותה הצורה שטוהי מעצב ושולט בדעת הקהל
בסיפור.
למרות הקושי בהבנת דמותו, אין כל צל של ספק כי הנבל בסיפור "כמעיין המתגבר" הוא אלזוורת' טוהי. כיאה לנבל בתבניתו
הקלאסית, גם כאן מטרתו העליונה של הנבל היא להשתלט על העולם. אך זהו המובן היחיד שבו טוהי ימלא את תפקיד הנבל
כיאה לאנטי-גיבור. טוהי זוכה להערצה המונית, ותדמיתו היא של הומניטר גדול. בניגוד לנבל הקלאסי, לא רק שטוהי אינו
מנודה חברתית, אלא הוא מוביל ומעצב דעת קהל מהחשובים ביותר בזמנו.
אך תדמיתו של טוהי היא קליפה ריקה מתוכן ,ותכלית חייו השלמה היא השגת שליטה על חייהם של אחרים.
4. "פיטר, אני לא מאמין באינדיבידואליזם. למה אתה חושב שבחרתי בך? כדי להגן על השטח מפני אנשים שאין להם תחליף.
למה אתה חושב שלחמתי למשל, בהווארד רורק?... האם תוכל לשלוט באדם חושב?
כל מה שאינו ניתן לשליטה צריך להיעלם"
כוחו הרב של טוהי נובע בעיקר מיכולתו ליצור אידיאלים של טוב ורע ומכישרונו להכתיב את אמות המידה שזה עתה יצר, על
החברה בה הוא פועל. טוהי יוצא כנגד פעולות הנעשות ממניעים של הנאה או סיפוק בטענה כי הן אנוכיות, ולפיכך פסולות.
טוהי מבקש מהפרטים בחברה לוותר על הגרעין העצמי המגדיר את קיומם בהבטחה כי רק חוסר אנוכיות יאפשר להם לחיות
חיים מאושרים, אולם ככל שהאנשים הולכים ומשתעבדים לטוהי, כך הם מאבדים מאושרם ותלותם בו הולכת וגדלה. טוהי ינצל
את אומללות זו כדי לכבול אותם אליו עד להשחתתם הרוחנית המוחלטת.
"אל תרשה לבני אדם להיות מאו שרים. כי האושר מסתפק בעצמו. אנשים מאושרים לא זקוקים לך. אנשים מאושרים הם
אנשים חופשיים. אף פעם אל תניח להם לקבל את מה שהם רוצים. אנשים אומללים יבואו אליך. הם יזדקקו לך. אם תרוקן
את נשמתו של האדם, החלל יעמוד לרשותך כדי שתמלא אותו כרצונך "
שיטתו של טוהי יעילה עד כדי כך יעילה שלחברה כבר אין רצונות מוגדרים, והאנשים הופכים להיות תמונות מראה אחד של
השני, מבלי לדעת אפילו מי הוא האדם אותו הם מנסים לחקות. כך ,נוצר מצב שבו הדעה האישית היחידה שנותרה היא דעתו
של טוהי, המונעת מרוע צרוף, והיא הקובעת והמעצבת הבלעדית של חיי החברה. טוהי הופך את החברה לתיאטרון בובות,
והוא המושך בחוטים.
" אני רוצה ליצור עולם שבו המחשבה של האדם איננה מחשבתו שלו, אלא ניסיון לנחש את המחשבה של שכנו, שגם לו
אין מחשבה משלו, אלא ניסיון לנחש את מחשבתו של השכן הבא, וכן הלאה. בכול רחבי העולם- למען דעתם של אנשים
שלא יורשו להחזיק בדעה משלהם "
למעשה, במונחים מודרניים ,ניתן להגדיר את החברה בראשותו של טוהי ככת לכל דבר ועניין. כאשר בוחנים את דמותו של
טוהי, לא ניתן להתעלם מסממני האזהרה המאפיינים כתות מסוכנות1: כריזמה של המנהיג, זניחת הרציונל של חברי הכת
לטובת השימוש ברגש, עמימות במטרות הכת ושליטה מוחלטת של הכת ומנהיגה על חבריה. וראה בלשונה של ראנד או
במילים ששתלה בפיו של טוהי -
1
* ההגדרה לכת גובשה מתוך מאמרים שונים בנושא, אשר קישור אליהם מצורף בביבליוגרפיה בסוף המאמר. כל הציטוטים נאמרים על ידי או אודות טוהי.
5. כריזמה - "בתיכון נעשה אלזוורת' הנואם הכוכב.. הוא זכה בכל ויכוח. הוא ידע להוכיח כל טענה"
זניחת הרציונאל - "לאנשים יש נשק להשתמש בו נגדך. יש להם הגיון. לכן אתה מוכרח לוודא שפירקת אותם מהנשק הזה.
תגיד שההיגיון מוגבל. שכאן הוא לא צריך לחשוב, אלא להרגיש. ברגע שתבטל את ההיגיון, תוכל לשחק בו כאוות נפשך...."
עמימות - "ברור שצריך לייפות את הרעיונות. לא צריך לדבר על זה בצורה מפורשת, אלא להשתמש במילים גדולות
ומעורפלות..."
שליטה - "מה אתה...רוצה...אלזוורת'?" "כוח, פיטי.. תמיד אמרתי בדיוק את זה. בצורה בהירה, חדה וגלויה. זאת לא
אשמתי שלא יכולתם לשמוע...אני אשלוט- בך, בעולם. אם למדת איך לשלוט בנשמה של אדם אחד תוכל לשלוט במין
האנושי כולו".
הד מיון המוחלט בין טוהי ל"גורו" של כת המסכנת את חבריה ממחיש מעבר לכל ספק את הסכנה שמהווה טוהי לחברה. סופם
המצער של חברי כתות מודרניות המתבטא בחורבן עצמי הביא להוצאתן של כתות מחוץ לחוק גם במדינות הליברליות ביותר
המתירות חופש דתי מוחלט. אך כתו של טוהי היא לא רק חוקית, אלא קונצנזוס חברתי.
מבט מעמיק יותר על תופעה זו יוביל אותנו להתמקד בריקנותו של ההמון, שהופך להיות כלי הקיבול לקבלת השפעות קיצוניות
וללא הבחנה. האם באמת ניתן להאשים את ההמון?
אם כן, מטרתו של טוהי בניסיונו להשתלט על הבאנר היא חלק ממטרתו הכוללת לשליטה בחברה. עיתון הבאנר בשליטתו של
גייל ויינאנד מהווה פלטפורמה מושלמת להגשמת מטרתו של טוהי. תכליתה האחת והיחידה של רשת העיתונים היא לשרת את
ההמון. עיתוני ויינאנד קשורים קשר בלתי נפרד לדעת הקהל- מדיניות העיתון הרשמית היא לספק לציבור את מה שהוא רוצה
לקרוא- העיתון מעולם לא התיימר לאתגר את הקוראים או להציג להם תוכן איכותי.
"היה קשה לקבוע אם עיתוניו של ווינאנד הם שהנחו את דעת הקהל, או שדעת הקהל הנחתה את עיתוניו של ווינאנד. רק דבר
אחד היה ברור הוא: השניים צעדו יד ביד."
טוהי מזהה את הפוטנציאל הטמון בשליטה ברשת העיתונים. שליטה בעיתון תהווה מכפיל כוח עבור טוהי בניסיונו לעצב ולשלוט
בדעת הקהל. תוך זאת, טוהי ממשיך במגמת הסת רת מטרתו, ומבין ששליטה רשמית בעיתונים לא רק תקים נגדו תשומת לב
מיותרת והתנגדות, אלא גם כלל אינה נחוצה לו. שליטתו המיועדת של טוהי תוכננה להתבסס על הפופולאריות של הטור שלו,
6. ומינויים של מספר עובדים בתפקידים זוטרים בעיתון, ולא על שליטה במניות השמורה בקנאיות לגייל. המינויים בחסותו של
טוהי מתוכננים בקפידה רבה שתאפשר לו שליטה רחבה בעיתון, תוך שמירה על פרופיל נמוך ככל הניתן.
ואכן, כאשר עיתוני ויינאנד נוקטים בקו אשר לא לרוחו של טוהי, וטוהי מוצא עצמו מפוטר, נפתחת שביתה כללית של עובדי
העיתון. תפוצת העיתון צונחת, והאי מפריה של גייל ויינאנד מתמוססת כאילו לא הייתה קיימת מעולם. כאות לתבוסתו, גייל נסוג
ומקבל חזרה את כל עובדי העיתון מלבד טוהי, שפונה לבית הדין לעבודה וזוכה מחדש במשרתו. אך גייל ,שמבין את הסכנה
הטמונה בחזרתו של טוהי, מעדיף לראות את מפעל חייו יורד לטמיון מאשר לאפשר לטוהי לגזול אותו ממנו, וסוגר את העיתון.
טוהי אומנם איבד את ה במה המרכזית ששמשה אותו להצגת רעיונותיו, אך במהרה מצא אחרת. גם במקום עבודתו החדש אינו
חדל ממאמציו לנסות להשיג שליטה במין האנושי.
"אתה תולעת אלזי " אמרה לו פעם. "אתה ניזון מפצעים של אחרים "
,
" אז אף פעם לא אגווע ברעב " ענה לה .
נהוג היה לחשוב בעולם הישן כי מידע הוא כוח. שטף המידע המסחרר שהביאו לחיינו המהפכה הדיגיטלית והרשתות
החברתיות גורם לנו לקרוס בפני צונמי של תרבות זמינה לצריכה ומטיל ספק באמיתה ישנה זאת. בעולמנו המודרני הידע הוא
קללה והיכולת לסנן את המידע הוא הכוח האמתי. משכך - דווקא היכולת לבור את המיטב והיכולת להיות מצפן תרבותי נחוצה
היום יותר מאשר יכלה ראנד לשער. על כן, יהיה זה שגוי להסיק כי דמותו של המבקר באשר הוא הינה דמות בזויה. נחוצים לנו
היום מבקרים שמשאת ליבם הינה חתירה לאמת ולרוממות רוח האדם ולא לכוח הניזון מהבזויות שבתכונות האנושיות.
טוהי מבקש לשלוט בנו באמצעות הסוד שנגלה לו - לפעמים קול אחד קטן יכול להשפיע עלינו הרבה. אך ראנד מבקשת שנזכור
כי יש קול, אך ורק קול אחד שנכון שיעצב את חיינו. קולנו שלנו. וזה, כידוע, לא מתפרסם על דפיו של אף עיתון.
7. : ביבליוגרפיה
: הגדרת כת עובדה וגובשה מתוך רשימת האתרים הבאים
1. המרכז הישראלי לנפגעי כתות
http://www.infokatot.com/39450/%D7%9E%D7%94%D7%99-%D7%9B%D7%AA
2. אתר השירות הפסיכולוגי הייעוצי
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Shefi/sikun/MeoravutBakitot/ShiabudNafshi.htm
?3. "על אמת ועוד": איפה נמתח הקו שבין רצון חופשי לשעבוד
http://www.embrace-truth.com/2011/03/blog-post_13.html