O slideshow foi denunciado.
Utilizamos seu perfil e dados de atividades no LinkedIn para personalizar e exibir anúncios mais relevantes. Altere suas preferências de anúncios quando desejar.

ציפי רולניק על וויניקוט

10.172 visualizações

Publicada em

  • Seja o primeiro a comentar

ציפי רולניק על וויניקוט

  1. 1. ‫ציפי רולניק טל' 4030476-30‬ ‫הכנה לבחינת שלב ב' בפסיכיאטריה‬ ‫)סיכום מהספרות ומהרצאות שונות(‬ ‫ויניקוט‬ ‫ביוגרפיה‬ ‫דונלד ווד ויניקוט נולד ב- 6981 בן שלישי האחרון והיחיד להוריו. הוא נקרא ע"ש אבי אימו. אחיותיו היו בנות‬ ‫5 ו-6, כשנולד. הוריו פרוטסטנטים מתודיסטים, תושבים מזה דורות בעיר פלימות' – עיר חוף שקטה יחסית‬ ‫במערב אנגליה. שנות ילדותו עברו עליו בבית המשפחה הגדול שסביבו גן ענק בריכה מטע, גינת ירקות‬ ‫ומדשאה שופעי הזדמנויות לפעילויות ומשחק. יחד עם שתי אחיותיו הבוגרות מנו וחמשת דודניו שגרו בנחלה‬ ‫סמוכה, יצרו ילדי שתי המשפחות אחוות ילדים ורק לעיתים נדירות חוו בדידות או שיעמום. כשויניקוט מתאר‬ ‫את האידיליה של המעמד הבינוני-גבוה באנגליה של ימי ילדותו הוא כותב "המורד הזה מן הדשא של הקריקט‬ ‫היורד אל האיזור השטוח, שם מצוייה בריכה ופעם היה שם עשב גבוה בין עצי הערבות )היודעים אתם אליו‬ ‫רעשים מרגשים משמיע העשב הגבוה בימי ראשון אחה"צ, כשחם והכל שוכבי על שמיכות ליד הבריכה‬ ‫קוראים או מנמנמים?(. המורד הזה רווי, כפי שאנשים אומרים, בהסטוריה..."‬ ‫אביו, היה בן 14 כשנולד דונלד. הוא היה סוחר מצליח בתחום המחוכים והחזיות לנשים. הוא היה המעורב‬ ‫בענייני הציבור, היה פעמיים ראש עיריית פליימות, ואף קיבל תואר אבירות. בצעירותו, השקיע בפעילות‬ ‫דתית: סייע בהקמת כנסייה באיזור, היה מורה ואחראי על הכספים בבית ספר ללימודי דת. ויניקוט כותב כי‬ ‫אביו "היה רגיש לחוסר ההשכלה שלו )סבל מליקויי למידה( ותמיד אמר שבשל כך לא שאף להגיע לפרלמנט‬ ‫אלא נשאר בתחום הפוליטיקה המקומית" האב עושה רושם של אדם מחמיר עד משפיל בגישתו לבנו. כשדונלד‬ ‫היה בן 21, הוא חזר יום אחד הבייתה לארוחת צהריים ואמר "לכל הרוחות". כשאביו שמע זאת הוא האשים‬ ‫את האם בכך שלא דאגה שיהיו לו חברים מהוגנים ומאותו יום התכונן לשלוח אותו לפנימיה. רענן קולקה‬ ‫)בהקדמה למשחק ומציאות( מציין כי באישיותו של האב מוזגו פעלתנות, יוזמה, סמכותיות שקטה שהעניקו‬ ‫לויניקוט בטחון ויציבות.‬ ‫האב נעדר רבות מהבית, נוכחותו הרגשית לא היתה מספקת וחווייה של החמצה ליוותה במשהו את היחסים‬ ‫של ויניקוט עם אביו. הילד גדל בחברת נשים רבות – אימו, אחיותיו, המטפלת, המבשלת, המשרתות והדודות‬ ‫מתאר עצמו כמי שגדל כבן יחיד עם כמה אימהות.‬ ‫אף שהוא גדל יחסית בנינוחות גופנית, באווירת שפע חומרי ובטחון רגשי חוויות שליוו אותו כל חייו, יש‬ ‫עדויות המצביעות על כך שאימו סבלה מהתקפי דיכאון. בשיר שלח לגיסו כשהיה בן 76, מתאר כי הוא הכיר‬ ‫את אימו כשהיא בוכה ושבילדותו הרגיש שעליו ללמוד לשמח אותה, להקל עליה, לעצור את דמעותיה ולרפאה‬ ‫השיר מסתיים במילים: "מחייתי הייתה להחיות אותה".‬ ‫אמא למטה בוכה,‬ ‫בוכה‬ ‫בוכה‬ ‫כך ידעתי אותה‬ ‫פעם בעודני שוכב בחיקה‬ ‫כמו עכשיו על עץ מת )שם משפחתה של אימו הוא ‪(WOOD‬‬ ‫למדתי לגרום לה לחייך‬ ‫לבלום את דמעותיה‬ ‫לשחרר את רגשות האשם שלה‬ ‫לרפא את המוות הפנימי שבה‬ ‫מחייתי הייתה להחיות אותה‬
  2. 2. ‫2‬ ‫הנושא של הילד הקשוב מידי לצרכי אימו והמוותר על ההתפתחות שלו, על החיוניות הטבעית שלו הוא אחד‬ ‫הנושאים שויניקוט יכתוב עליהם. כמו גם חשיבות האם "המחזיקה" את הילד )# לשכב על עץ( במובן המלא‬ ‫של המושג: החזקת הילד הן בידיים והן בנפש.‬ ‫במקום אחר )בהקדמה של קולקה ב"משחק ומציאות" שכנראה התבססה על תאוריה של אישתו השנייה (‬ ‫מצויין כי אמו הייתה, אישה חיונית וספונטאנית בהתנהגותה ובמבעה הרגשי, הייתה המקור העיקרי לאווירה‬ ‫החופשית ומלאת המשחקיות המשעשעת של הבית. קווי אשיותה לא רק שהופנמו על ידו והיו לחלק מהותי‬ ‫של אישיותו המשחקית, אלא כמעט ניתן לומר, הונצחו במכלול תורתו.‬ ‫ב- 0191, בהיותו בן 41, עבר, לפנימיה לנערים בקיימברידג'. החיים בפנימיה היו תוססים מאד ולצד‬ ‫הצטיינותו בלימודים, היה מעורב מאד פעיל "כדג בתוך המים. לשמחתו הרבה, היה חופשי אחר הצהריים‬ ‫וניצל זאת לפעילוית כגון, ריצה רכיבה על אופניים, שחייה, משחק כדור רגל .... שר במקהלת בית הספר ומיד‬ ‫לילה בלילה קרא סיפור באזני חברו לחדר...".‬ ‫הביוגרף של ויניקוט ברט קאהר טוען, ש"ההגלייה" הזאת מביתו, הייתה בין הגורמים להתעניינותו בעתיד‬ ‫בטראומה של קריעה טראומטית של ילדים מביתם. ואכן ויניקוט מילא תפקיד מקצועי במלחמת העולם‬ ‫השנייה, כשפינו את הילדים מלונדון.‬ ‫בפנימיה שבר את עצם הצוואר במשחק רוגבי וכששכב בחדר החולים של הפנימיה, החליט להיות רופא. הוא‬ ‫כותב: "הבנתי שכל חיי אהיה תלוי ברופאים אםאזיק לעצמי או אהיה חולה, והדרך היחידה להמנע מזה היא‬ ‫להעשות רופא בעצמי, ומאז והלאה לא סרה המחשבה הזאת, כאפשרות מעשית, ממוחי, אף על פי שידעתי‬ ‫שאבי ציפה שאכנס לעסק המשגשג שלו ואטול אותו לידי בבוא העת"‬ ‫בסיום לימודיו התיכוניים כאמור הוא העדיף שלא להצטרף לעסקי המשפחה ב- 6191 הגיע למכללת ג'יזס‬ ‫בקיימבריג' והתחיל לימודי רפואה.‬ ‫לימודי הרפואה שלו הופסקו בפרוץ מלחה"ע ה- ‪ I‬והוא עבד באגפים של האוניברסיטה שהפכו לבתי-חולים.‬ ‫שנה לאחר מכן בגיל 12, אולי בגלל העובדה שכמה מחבריו נהרגו בקרבות, התנדב לצי הבריטי כקצין רפואה,‬ ‫כירורג מתמחה. האונייה עליה שרת השתתפה באופן פעיל במלחמה וויניקוט, כרופא יחיד, הגיש עזרה‬ ‫לפצועים עליה.‬ ‫ב- 8191 שב להשלים את לימודי הרפואה בלונדון. במהלך לימודיו אושפז ל- 3 חודשים בשל מורסה באחת‬ ‫מריאותיו. התנסות אשר הביאה אותו למסקנה כי על כל רופא לחוות את חוויית החולה והאישפוז מתוך‬ ‫עצמו, מ"בפנים". מסקנה זו טמונים גרעיני רעיונותיו של ויניקוט על חשיבות החווייה הסובייקטיבית,‬ ‫וחשיבות ההבנה מתוך הזדהות ואמפתיה.‬ ‫מלכתחילה הוא התכוון להיות רופא כללי כפרי, אבל ב- 9191, כשהשאיל לו חבר את ספרו של פרויד "פשר‬ ‫החלומות" הספר עשה עליו רושם עז ולצד הצלחתו בעבודתו כרופא ילדים, החל התעניין במיוחד בהבנת‬ ‫ההפרעות הנפשיות אצל ילדים, מתבגרים ומבוגרים. לקובץ הפסיכואנליטי הראשון של כתביו )ספרו השני(‬ ‫קרא "מרפואת ילדים לפסיכואנליזה". הקולגות שלו גילו עויינות והסתייגו מההתעניינות שלו בקשיים‬ ‫הפסיכולוגיים של מטופליו.‬ ‫הוא לא ניגש לבחינות השלב השלישי בכירורגיה מיילדות וגינקולוגיה.‬ ‫בגיל 72 )3291(, סיים התמחות כרופא ילדים והתקבל לעבודה בשני בתי חולים יוקרתיים בלונדון. באחד מהם,‬ ‫בבית החולים פדינגטון גרין, עבד מסיום ההתמחות במשך 04 שנה.‬ ‫ב- 3291, נשא לאישה את אישתו הראשונה אליס בקסטון טיילור, שהייתה קדרית במקצועה. כבר לקראת סוף‬ ‫שנת נישואיו הראשונה, כנראה בעקבות קשים זוגיים, הוא התחיל באנליזה. המטפל היה ג'יימס סטרצ'יי,‬ ‫המתרגם של כתבי פרויד לאנגלית, אצלו טופל 01 שנים, 6 פעמים בשבוע.‬
  3. 3. ‫3‬ ‫ב- 5291 מתה אימו.‬ ‫ב- 7291, החל את הכשרתו כקנדידט במכון הפסיכואנליטי בלונדון.‬ ‫ב- 1391, יוצא לאור ספרו הראשון ‪ Clinical notes on disorders of childhood‬בו הוא מניח את היסודות‬ ‫לקשר בין הטיפול הרפואי לתהליכים פסיכולוגיים.‬ ‫ב- 3391 מתחיל את האנלךיזה השנייה שלו אצל ג'ואן ריבייר.‬ ‫ב- 4391 סיים את הכשרתו כפסיכואנליטיקאי למבוגרים וב- 5391 היה הגבר הראשון בבריטניה שסיים את‬ ‫הכשרתו כפסיכואנליטיקאי לילדים אז גם נתן את הרצאתו ‪.The manic defence‬‬ ‫ב- 6391, התקבל לחברות מלאה בחברה הפסיכואנליטית הבריטית,.‬ ‫ב- 0491 הוא התמנה ליועץ פסיכיאטרי לתוכנית הממשלתית לפינוי ילדים מלונדון. הנסיון עם הילדים‬ ‫המפונים, הוביל אותו להבנה בדבר הקשר בין נטייה אנטי סוציאלית לחסך סביבתי.‬ ‫ב- 8491 מת אביו, הוא לוקה בהתקף לב ושנה לאחר מכן התגרש לאחר 62 שנות נישואין, בהן ליווה את‬ ‫אישתו במשבריה הנפשיים אותם שמר בדיסקרטיות יוצאת דופן.‬ ‫ב- 0591 נשא לאישה את קלייר ברייטון, עובדת סוציאלית אותה הכיר במהלך עבודה משותפת במלחמת‬ ‫העולם ה- ‪ .II‬הוא אמר עליה כי אילמלא נישא לה היה מת. אכן שנות חייו איתה מתוארות כמאושרות‬ ‫ולתרומתה לפריחתו האישית והמקצועית בעשרים שנות חייו האחרונות, אין עוררין. קלייר היא גם המקור‬ ‫העיקרי למידע ישיר על חייו האישיים, אשר למרות החברותיות הפשטות והישירות שלו היה אדם מאד‬ ‫דיסקרטי. ידידי הזוג ראו בהם "שני אנשים המשוגעים המשמחים איש את רעותו ואתחבריהם" ויניקוט אהב‬ ‫לקרוא קטעי ספרות קריאה דרמטית, לשיר, לנגן בפסנתר, נע בין אהבה למוסיקה הפופולארית "החיפושיות"‬ ‫והמוסיקה הקלאסית – באך.‬ ‫הוא נבחר פעמיים לנשיא החברה הפסיכואנליטית הבריטית והוא זכה לשם והכרה בינלאומיים.‬ ‫בעשרים השנים האחרונות לחייו, סבל ויניקוט מבעיות לב וממחלות שהלכו והכבידו על תפקודו. כ- 3 שנים‬ ‫לפני מותו לקה בהתקף לב קשה, מלווה במחלת ריאות דבר שדרש תקופת החלמה ארוכה. בחודשים‬ ‫האחרונים סבל מכאבים ומדברים שכתב ואמר לתלמידיו, חבריו וקרוביו, ניתן ללמוד שהוא ידע על מותו‬ ‫הקרב. על אף מצבו הוא המשיך להרצות ולכתוב . בערב שקדם למותו צפה בסרט ולפני שהלך לישון אמר‬ ‫לאישתו שהסרט הסב לו אושר.‬ ‫הוא נפטר בביתו שבלונדון ב- 52 בינואר 1791 בהיותו בן 47.‬
  4. 4. ‫4‬ ‫ויניקוט, התחיל כרופא ילדים. הוא היה קלינאי ולא תאורטיקן.‬ ‫התאוריה של ויניקוט עוסקת בחשיבות הינקות והגיל הרך בהתפתחות האדם. הוא לא האמין בכך שיצר לב‬ ‫האדם רע מנעוריו )כמו מלני קליין(, אלא שהאדם נולד טוב וצריך לתת לו להתפתח באופן טבעי. המניע‬ ‫להתפתחות הוא לא הצורך לתעל מתח ייצרי )פרויד( או הצורך להתמודד עם סכנה, אלא העברת הטיפול‬ ‫מהאם-תינוק לתינוק. הוא חשב שהדחפים הם המקור לספונטניות ויצירתיות, התוקפנות אינה דחף מוות או‬ ‫הרס אלא מוטיליות. בניגוד לפרויד שגרס שיש לתרבת את הדחפים )לעשות סובלימציות(, הוא טען שצריך‬ ‫שהדחפים יגוייסו לשרות החיים, היצירתיות והספונטניות. )כדי לינוק צריך להפעיל פה, לנגוס, אבל בשרות‬ ‫החיים לא ההרס(. אגרסיה לפי דעתו היא תגובה לתסכול.‬ ‫הוא התנגד ללמד אמהות, בטענה שאימהות היא אינטואיטיבית לאמא.‬ ‫הוא לא נותן משקל רב לגורמים המולדים אלא לסביבה - עד כמה מאפשרת הדרגתיות במפגש עם המציאות,‬ ‫כמה נותנת מקום למוטיליות הנחוצה לנפרדות )פגיעה מוקדמת בסביבה המתחזקת, גורמת לתינוק להיות‬ ‫מודע וצריך להגיב למציאות החיצונית מוקדם מידי, הוא מפתח מערכת הגנה נוקשה. ולהיפך, סביבה טובה‬ ‫מידי מונעת...(‬ ‫ויניקוט מתייחס להסתגלות כפוייה כמצב פתולוגי, אדם בריא הוא לא סתגלן אלא חי ומשרת את יצריו.‬ ‫ויניקוט לא גיבש תאוריה סיסטמתית על האישיות עם התפתחות, דינמיקה ופסיכופתולוגיה. אלא, פירסם‬ ‫בכתביו אוסף של רעיונות ומושגים.‬ ‫הוא מדגיש את המושג ‪=) ego relatedness‬בטחון בסיסי בקיום, כשיש חוויה בסיסית טובה ותומכת, שנותנת‬ ‫בטחון ושלווה( שהוא תוצאה של חוויה בסיסית טובה בשלבים הראשונים של החיים, שכן יחסי אובייקט‬ ‫חשובים להתפתחות ובלי יחסים שנותנים שלווה בעצם היותם, לא מתפתח אגו. בקרבת אמא מספיק טובה,‬ ‫התינוק מפתח זהות ושלמות כחלק מחוויה כללית של להיות בקשר תומך. כך, כשחוויה זו היא חלק קבוע‬ ‫מתחושת העצמי, התינוק מסוגל להיות גם בלי האם לתקופות יותר ארוכות, בלי להרגיש בודד ובחוסר קשר.‬ ‫יצור אנושי לא יכול לחיות בבידוד. התמיכה בילד, נעשית אח"כ גם ע"י הסביבה, ואפילו ע"י‬ ‫חפצים )‪ (transitional-object‬שמקבלים משמעות של אלמנטים תומכים. ילדים יגיבו בחרדת עזיבה אם‬ ‫יעלמו החפצים הללו או אנשי הסביבה התומכת )‪ . (supportive person‬כשאדם באופן בסיסי הוא לא ‪ego‬‬ ‫‪ related‬הוא יפתח חרדת עזיבה קשה. אגו ‪ unrelatedness‬הוא החומר הבסיסי לחולשת אני, הפרעה‬ ‫בהתפתחות יחסי אובייקט ראשוניים והתפתחות פסיכופתולוגיה.‬ ‫איך זה מתרחש?‬ ‫לפי ויניקוט, הפסיכופתולוגיה כולה נובעת מכישלון ה- ‪ primary maternal preoccupation‬הוא מבחין‬ ‫בין שני סוגי פתולוגיה:‬ ‫1. ‪ - Prevention‬מניעה מוחלטת, חסך טוטאלי, אף פעם לא היתה לאדם דמות מעניקה. אנשים אלה יהיו‬ ‫פסיכוטים נרקציסטים.‬ ‫2. ‪ - Deprevention‬חסך חלקי. מצבים בהם היה או יכול היה להיות רגע של אילוזיה, אלא שהיא השתבשה‬ ‫במהלך ההתפתחות. אנשים אלה סובלים מהפרעת אישיות.‬ ‫באופן טבעי האמא עושה גמילה הדרגתית מה- ‪" =) primary maternal preoccupation‬מחלה", המצב‬ ‫הסימביוטי של האמא, כמעין שעון ביולוגי שיש בו התאמה מלאה ומוחלטת של האם לילד(. אם בעייתית היא‬ ‫זו שלא יכולה לגמול את התינוק ממצב זה באופן הדרגתי, או *מתוך קושי לגמול את הילד בהדרגתיות כי לא‬ ‫יכולה להגמל מהסימביוזה ואם **בגלל שמעולם לא יכלה להכנס לסימביוזה ולתת לו מה שזקוק, או‬ ‫***שגומלת אותו בחדות רבה מידי. רק אם יקבל אמהות טובה מספיק, יתפתח בצורה אישית ייחודית‬ ‫ואמיתית. ואם לא, הוא יהיה אוסף של תגובות להפצצה/לחדירה )‪ ( impingement‬של האם בדרישותיה‬
  5. 5. ‫5‬ ‫וצרכיה שלה, וה- ‪ true self‬ישאר חבוי מאחורי ה- ‪ false self‬ויהיה סתגלן ומתאים עצמו. האמהות הטובה‬ ‫נותנת תמיכה להתפתחות האגו.‬ ‫היכולת להיות לבד, מתפתחת על סמך היכולת להיות לבד בנוכחות האם, הוא מרגיש מספיק בטוח באם והוא‬ ‫יכול להרשות לעצמו לשכוח אותה לרגעים )‪. (being‬‬ ‫איזולציה - זהו חסר ביחסי אובייקט פנימיים, זהו דבר שלילי. אפשר להיות באיזולציה גם בנוכחות אחרים.‬ ‫לעומת זאת, בדידות - זהו קונספט פחות אבסולוטי. מרגישים בודדים כשהקשר לא מספיק טוב. אם משהו‬ ‫באופן בסיסי מרגיש ‪ , unrelated‬להיות לבד יתקשר אצלו לחוויה של איזולציה ו"האחרים" נחווים כלא‬ ‫ממשיים אפילו אם הם נוכחים. היכולת להיות לבד בגיל מבוגר, קשורה לתחושה של פרטיות והנאה, ריאליות‬ ‫בתוך עצמו עם או בלי אחרים. אפשר אף פעם לא להרגיש לבד-באיזולציה אם במציאות הפנימית האדם‬ ‫מרגיש ‪ . related‬אם לאדם היתה אימהות בסיסית טובה הוא ירגיש תמיד בהתייחסות, לא בודד.‬ ‫הפחד הגדול ביותר של התינוק הוא מפני החדירה )‪ (impingement‬שההיפוך שלו הוא ה- ‪ = holding‬החזקה‬ ‫בלי דרשנות, כשהאם אוחזת בילד בלי לדרוש שיתאים את עצמו אליה. התינוק צריך להיות בהתחלה סתם‬ ‫מרוצה מה-‪ , being‬יש לו הנאה פשוטה מלהיות עם האם.‬ ‫כשהאם מתייחסת לתינוק ברמה של ‪ being‬היא חשה אותו, מתאימה את הקצב, בקומוניקציה לא וורבאלית,‬ ‫אח"כ מתייחסת ברמה של ה- ‪ . doing‬זוהי רמה פרימארית אותה חייב הילד כדי להתפתח. חווית ה- ‪being‬‬ ‫זהו הבסיס להגשמת פוטנציאל ופתוח אישיות תוך התייחסות בינאישית.‬ ‫בכל אדם יש אלמנט נקבי שמתבטא ב- ‪ being‬ואלמנט זכרי שמתבטא ב- ‪ . doing‬שד אמהי מאפשר לחוות‬ ‫סיפוק מעצם ה- ‪ ,being‬שד זכרי זו אם שתלטנית, אם שמנסה לעשות דברים לילד.‬ ‫שני האלמנטים צריכים להיות באינטגרציה והם מייצגים שתי צורות של יחסי אובייקט:‬ ‫ה- ‪ - doing‬אלה הדחפים ששואפים לפעילות, עשייה, נפרדות, סיפוק.‬ ‫ה- ‪ - being‬קשור להזדהות, לחוויות זהות של סובייקט-אובייקט, לחוויות רגשיות כבסיס ליכולת להיות.‬ ‫למשל, אם בטיפול יודעים משהו ע"י אמפטיה, זוהי רמת יחסי אובייקט של ‪ ; being‬אם ע"י חשיבה וחקירה,‬ ‫זו רמה של ‪ being .doing‬היא היכולת להיות עם המטופל; ‪ doing‬היא היכולת לעשות משהו למענו.‬ ‫קומוניקציה לא וורבאלית, ע"ס הרגשה - אלמנט נשי ; קומוניקציה וורבאלית, ע"ס מחשבה - אלמנט גברי.‬ ‫ויניקוט טוען שה- ‪ being‬יותר מפותח אצל נשים.‬ ‫בתחילת טיפול, המטפל גם אם הוא גבר, צריך לעבוד יותר עם ה- ‪ being‬ורק אח"כ לשלב את החלק של ה-‬ ‫‪ .doing‬בכל הפתולוגיות נכון להתחיל עם חוויה של להיות יחד לא דרשני. יש לתת לפציינט לחוות את ה-‬ ‫‪ being‬שהוא תשתית היחסים, משקף לפציינט מי הוא, משקף לו את עצמו ואת הפוטנציאל שלו.‬ ‫ויניקוט התנגד לתרופות, ראה בהן סוג של ‪ doing‬שמבחינתו זה ההפך מלהיות עם הפציינט.‬ ‫מונחי יסוד‬ ‫‪ - self‬זוהי הזהות האישית, שבתחילת החיים אינה קיימת ולכן עוד אין רלבנטיות למושג הזה אז. אין ‪self‬‬ ‫בראשית החיים, מה שיש זה גרעיני ‪ ego‬שהם פוטנציאלים מולדים )סנסוריים, מוטוריים(. מושג זה נעשה‬ ‫רלוונטי רק עם היווצרות המודעות העצמית, עם תחילת החשיבה, רק כשהילד תופס איך שאחרים תופסים‬ ‫אותו. יש ‪ self‬כשהילד נעשה ייחודי ונפרד בגיל 3-2 שנים.‬ ‫אין הפרדה בין סלף ותפיסת סלף.‬
  6. 6. ‫6‬ ‫‪ - Primary maternal preoccupation‬זהו מצב פסיכולוגי מיוחד, המתרחש בשבועות שלפני הלידה‬ ‫ואחריה. זוהי רגישות מוגברת שהולכת וגדלה במיוחד לקראת סוף ההריון, נמשכת שבועות מספר לאחר‬ ‫הלידה וקשה לזכור אותה לאחר שחלפה. הזכרון של תקופה זו נוטה לעבור הדחקה. מצב זה הוא "חולני"‬ ‫בהשוואה למצב תקין לפני הריון כי זה מצב של נסיגה או דיסוציאציה, או פוגה )הפרעה במודעות, ניתוק( אך‬ ‫הוא נורמטיבי לתקופה סביב הלידה. אם זה לא היה קורה סביב הלידה זה נחשב היה פתולוגי. האם צריכה‬ ‫להיות בריאה כדי "לחלות" במחלה הזאת ולצאת ממנה, כשהילד משחרר אותה. רק אמא בריאה יכולה‬ ‫להכנס למצב סימביוטי ולצאת ממנו. זהו מצב רגרסיבי )אפשר לראות בדכאון שאחרי לידה, הגנה מפני כניסה‬ ‫לסימביוזה(.‬ ‫מצב ה- ‪ pmp‬כולל 3 תפקודים עיקריים:‬ ‫1. ‪ - Holding‬זוהי תמיכה אינטגרטיבית שהאם מעניקה והיא מאפשרת לילד לפתח את האגו שלו. התמיכה‬ ‫נעשית בהתחלה ע"י הגנה פיזית על הילד כך שיוכל לקלוט את גרויי הסביבה בלי שיציפו אותו. היא מכוונת‬ ‫אותו אל הגרויים, מעכלת עבורו את הגרויים ונותנת לחושים שלו לעכל את המציאות. האם חייבת להיות מאד‬ ‫מחוברת לילד כדי שתחוש את צרכיו ותשתנה בהתאם להם. צרכי התינוק משתנים מרגע לרגע והרגישויות שלו‬ ‫גם הן דינאמיות. בדרך זו הוא לומד להכיל את רגשותיו כמו שהאם.‬ ‫2. ‪ - Handling‬זוהי ההענות של האם למימד הסומאטי. זוהי תמיכה גופנית בעיקר ומתייחסת לטיפול הפיזי,‬ ‫הטיפול בצרכי הגוף של התינוק: ההחתלה, ההאכלה, הליטוף וכו'.‬ ‫הנפש מתחילה להבנות מסיפוק צרכי הגוף. דרך ההנדלינג הוא יפתח את הזהות הגופנית, ירגיש שהוא מאורגן‬ ‫במישור הגופני, שהוא שלם ולא אוסף של אברים. נוצרת אינטגרציה סומטית, פרסונליזציה.‬ ‫כאשר האדם רואה את האברים שלו כנפרדים ממנו, עם אוטונומיה משל עצמם, זהו דהפרסונליזציה - חסרה‬ ‫המחוברות שנותן ההנדלינג. למי שיש סימפטומים גופניים על רקע נפשי, יתכן שחווה קושי בפונקציה זו וכך‬ ‫הוא נשאר במודעות מופרזת לאברים בלי אינטגרציה שלהם.‬ ‫3. ‪ - Object presenting‬זהו תפקיד האם בהצגת העולם בפני הילד. האם משמשת גשר בין גרויי הסביבה‬ ‫והילד. היא מעבדת את המציאות לתינוק כדי שהוא יוכל לקלוט אותה בהתאם לשלב בו הוא נמצא בחייו.‬ ‫כשהילד מרגיש שהוא קולט את החיים כך שהם מובנים לו הוא חש שהם חלק ממנו. שהוא זה שברא אותם‬ ‫ואז העולם לא תוקפני ומאיים. העולם הוא כבר לא ‪ not me‬שרוצה ברעתו, אלא יש קבלה של החוץ שנעשית‬ ‫בהדרגתיות וניתנת לעיכול.‬ ‫יש אמהות שהן טובות בתחומים רבים, מסוגלות לחיים עשירים, אך אינן מסוגלות להיות ב"מחלה"‬ ‫נורמאלית זו. יש שמשיגות זאת עם ילד אחד ולא עם ילד אחר, יש שאינן מצליחות במשימה ומתגייסות לאחר‬ ‫מספר שבועות מול המשימה כדי לתקן מה שהוחמץ והופכות לתרפיסטיות במקום אמהות.‬ ‫תקלות בהתפתחות ה"מחלה" הזאת:‬ ‫1. בריחה לבריאות או לשפיות, כשלא נכנסת ל"מחלה"‬ ‫2. התעניינות אחרת שלא נזנחת כמו להמשיך ללכת לעבודה מייד לאחר הלידה )יכול לקרות כשיש הזדהות‬ ‫זכרית חזקה(‬ ‫3. כשיש פריאקופציה פתולוגית עם התינוק והזדהות ממושכת‬ ‫לעיתים האם מחליפה פריאקופציה עם התינוק בעיסוק יתר בבעיות קודמות שהיו לה, מה שמאפיין אמהות‬ ‫דכאוניות.‬
  7. 7. ‫7‬ ‫לסיכום,‬ ‫‪ - Holding‬מתן תמיכה לאגו בשלב "התלות המוחלטת", אז יכולה להתרחש אינטגרציה של האני ויכול‬ ‫להתפתח ‪ =) ego relatedness‬קשר טוב כתוצאה מהחזקה טובה, להרגיש טוב בלי להרגיש באיזולציה. אדם‬ ‫שאין לו את זה, ירגיש חרדת עזיבה חזקה(.‬ ‫בתחילה מדובר על אחזקה פיזית שבאמצעותה מתבטאת האהבה, שכוללת רגישות העור, המגע, הטמפרטורה,‬ ‫רגישות שמיעתית, וויזואלית, הרגישות לאי הידיעה של התינוק לקיום של משהו אחר חוץ מעצמו.‬ ‫טיפול רוטיני בתינוק שהולך בד בבד עם השינויים הפסיכולוגיים והפיזיים של התינוק, מתייחס לאופן בו האם‬ ‫מבינה את התינוק, מחכה, מקבלת את הסכמתו ולהכרה שלה שהיא מחזיקה אותו. זה מצב של מעין מיזוג.‬ ‫ע"י אחזקה נכונה, התינוק מקבל את הגוף כחלק מהסלף ומרגיש שהסלף נתון בתוך הגוף )ה- ‪ self‬בנוי מ-‬ ‫‪ body-self‬ומ- ‪ (mental-self‬ההולדינג מתחיל מה- ‪.body-self‬‬ ‫גבולות הגוף או העור, מגדירים בעצם ועושים אבחנה בין אני ולא אני וזה הבסיס לפרסונליזציה )=ההרגשה‬ ‫שאני בנאדם(. תחילת ההתפתחות הזאת, תלוייה ביכולת האם לאחד ההתערבות הרגשית שלה שהיא במקורה‬ ‫פיזית ופיזיולוגית.‬ ‫- כשהאם עושה הולדינג נכון, התינוק מוחזק כך שהוא לא יודע שהוא עשוי חלקים חלקים. בידיה ובעיניה‬ ‫החלקים הופכים להיות שלם אחד. אחידות זו שהיא כ"כ חיונית לאינטגרציה של האגו - היא גם הבסיס‬ ‫לקואורדינציה הגופנית, לחינניות שבתנועה, להנאה שבפעילות הפיזית בהן הפרט יכול בכל פעם לגלות את‬ ‫הסלף. אצל פציינטים עם בעייה באחזקת גופם: מגושמים, מסורבלים, כפופים וכד', כנראה היתה בעייה עם‬ ‫ה- ‪.holding‬‬ ‫מציאות פנימית - זוהי צומחת מהפנטזיה של הילד, שמתבטאת בראשית החיים ע"י אלבורציה דימיונית של‬ ‫חלקים סומאטיים, פונקציות, תחושות וכו'. התחלת המציאות הפנימית אצל ויניקוט מבוססת על דברים‬ ‫קונקרטיים: על בסיס החוויות המתרחבות יחד עם ההתפתחות הנוירולוגית, מתפתח העולם הפנימי ונעשה‬ ‫עשיר יותר.‬ ‫תלות - אין תינוק לבד. יש תמיד תינוק עם משהו, התינוק הוא תמיד חלק מקשר. לא יכולה להיות התפתחות‬ ‫ללא סביבה מאפשרת, מזרזת, מעודדת. לתלות שלושה שלבים:‬ ‫א. תלות אבסולוטית - שבה התאמת האם לתינוק מקסימאלית. התינוק מקבל ונהנה/סובל.‬ ‫ב. תלות יחסית - הילד נעשה ער לכך שהאם היא זו שמטפלת בו, הם לא יחידה אחת, אבל עדיין‬ ‫אינו מבדיל באופן מלא בינו לבינה.‬ ‫ג. לקראת אי-תלות - זוהי יכולת של עשייה עצמית, עי"כ שהילד צובר התנסויות וזיכרונות של‬ ‫הטיפול בו ועושה אינטרוייקציה של פרטי הטיפול שבזכותה הוא יכול לפתח תחושה של‬ ‫אמון בסביבה. אי התלות לעולם אינה מלאה, כי תמיד הפרט והסביבה תלויים זה בזה.‬ ‫‪ - True & False-self‬כאשר האם ממלאת את 3 הפונקציות הללו, כשהאם הטובה דייה הולכת לקראת‬ ‫האומניפוטנטיות של התינוק ונותנת לה משמעות, היא חוזרת על כך שוב ושוב: על החוויה האומניפוטנטית.‬ ‫ה- ‪ true-self‬מתחיל לקבל חיים ע"י הכוח שניתן לאגו החלש, ע"י חיזוק האם את הביטויים האומניפוטנטיים‬ ‫של התינוק. נוצר העצמי האמיתי ומסביבו הכוזב.‬
  8. 8. ‫8‬ ‫כאמור, ההתקשרות הראשונה של התינוק עם העולם היא סומאטית. הרמזים הראשונים מצד התינוק ניתנים‬ ‫דרך הגוף והאם אמורה לקלוט אותם. כשיש הענות מצד האם, התנועות הסומאטיות מתפתחות לעבר‬ ‫קומוניקציה.‬ ‫גם הרפלקסים מתפתחים למשהו רצוני ותקשורתי,כמו החיוך למשל.‬ ‫לכ"א כבר מהלידה יש סלף עם גרעין פנימי וייחודי רק לו. הגרעין הזה הוא לא תקשורתי ונקרא‬ ‫‪ ,Uncomunicated self‬שהופך במרוצת הזמן ל- ‪.true self‬‬ ‫אמא פחות טובה, לא קולטת או נענית ל- ‪) gestures‬מחוות, מבעים( של התינוק ובמקום זאת מכניסה את‬ ‫המבעים של עצמה, מבינה ברמזים של התינוק את הצרכים שלה עצמה ולא של התינוק, מה שמקבל משמעות‬ ‫של כניעה מבחינת הילד: כי במקום להתאים את עצמה לצרכיו, הוא צריך להתאים את עצמו אליה )הוא ה-‬ ‫‪ self-object‬שלה(.‬ ‫כניעה זו של הילד היא השלב הראשון של ה- .‪ f.s‬והיא תוצאה של אי יכולת האם לנחש ולהרגיש את צרכיו.‬ ‫דרך ה- .‪ f.s‬הוא בונה מערכת של יחסים מזוייפים וע"י אינטרוייקציה, הוא אף מגיע לעשות הצגה של להיות‬ ‫אמיתי, הוא חושב שזה באמת הוא. כך שהוא יכול לגדול להיות כמו האם, המטפלת, האב, כל מי ששולט‬ ‫בסביבה.‬ ‫הפונקציה של ה- .‪ f.s‬היא להסתיר את ה- ‪ ,true-self‬את הפוטנציאל, ע"י כניעה לדרישות הסביבה. קיימות 6‬ ‫דרגות חומרה של .‪ . f.s‬בדרגה החמורה, ה- .‪ f.s‬שולט בכל תחומי החיים של הילד, ה- ‪ true-self‬חבוי לחלוטין‬ ‫ואינו יכול לקיים כל קשר עם המציאות. האדם מרוחק מהחוויה שלו את עצמו, הוא לא יודע מי הוא. הדרגה‬ ‫החמורה ביותר, תוביל לסכיזופרניה בה יש רק .‪ f.s‬ללא שום גרעין משלו.‬ ‫במצב הפחות חמור, ה- ‪ f.s‬עדיין דומיננטי, אבל הוא נבנה כדי להגן על ה- ‪ t.s‬כי מסוכן לבטא אותו. למשל, אם‬ ‫חושב שמסוכן עבורו לבטא כעס. זוהי עדיין הגנה מאסיבית, כי האדם חש את עצמו האמיתי אבל מפחד‬ ‫מלהביע אותו בגלל חשש מאובדן אהבה או נטישה אינו מביע אותו.‬ ‫במצב של בריאות, יש אספקט נכנע ומשתף פעולה של ה- .‪ . f.s‬כלומר, היכולת של הילד להיכנע ולעשות פשרה‬ ‫זה חלק שעוזר לילד להגיע לאדפטציה חברתית. הפשרה תפסק אם הנושא נעשה קריטי עבור הילד. אז, הילד‬ ‫הבריא לא יוותר וה- ‪ true-self‬יתבטא ויבטל אל ה- .‪ f.s‬הנכנע . )הבריא הוא לאו-דווקא הסתגלן, אלא זה‬ ‫שיודע איך ומתי להביע את עצמו האמיתי ולא מביע את עצמו בלי גבולות.‬ ‫ככל שהפער בין האני האמיתי והשקרי גדול יורת, כך האני האמיתי יותר חנוק והפתולוגיה יותר גדולה.‬ ‫לעיתים האני השקרי מתחבר ליכולות האינטלקטואליות המוערכות ע"י החברה, ומתנתק מרגשות האני‬ ‫האמיתי. אצל אנשים אלה נראה תנודות בהערכה העצמית: לרגע חש מושפל לרגע נערץ, פעם רצוי ופעם דחוי.‬ ‫תנודות אלה משקפות את הפער ביום האני האמיתי והשקרי. מה שמעיד על ‪ impingement‬שנכפה על הילד,‬ ‫לא אפשר לו לבטא את עצמו וחייב אותו להתבטא בהתאם לציפיות ההורים ולא יאבד את אהבתם. הפחד‬ ‫מגילוי האני האמיתי יכול גם לבוא לידי ביטוי בפחד מספונטניות, תחושת ריקנות ושעמום. רגישות יתר‬ ‫לציפיות של אחרים, מה שמכניס לדריכות ומתח.‬ ‫בסוף מאמרו על ה- ‪ true‬וה- ‪ ,(1965) false self‬ויניקוט מביא מסקנות עבור המטפל:‬ ‫- בטיפול באישיות שיקרית, המטפל יכול להתקשר רק ל-‪ false-self‬של המטופל, זה כמו לדבר עם המטפלת‬ ‫של הילד ולא עם הילד. הטיפול לא מתחיל אלא רק אחרי "שהמטפלת משאירה את הילד עם האנליטיקאי"‬ ‫- ברגע המעבר, כאשר המטפל מתחיל ליצור קשר עם ה- .‪ t.s‬תהיה בהכרח תקופת תלות קיצונית.‬
  9. 9. ‫9‬ ‫- המטפל צריך לספק את צרכי התלות של המטופל. העבודה הטיפולית תתקדם יותר אם נכיר ב"חוסר‬ ‫הקיום" של הפציינט עם ה- .‪ f.s‬מאשר עם נעבוד בצורה ממושכת עם הפציינט על בסיס מנגנוני ההגנה שלו.‬ ‫- ה-.‪ f.s‬יכול לשתף-פעולה ללא גבול עם המטפל גם בניתוח ההגנות אבל לא יהיה לכך ערך אם המטפל לא‬ ‫יציין בדרך ספציפית העדר אפיון עיקרי של הפציינט, כמו להגיד לו "אין לך פה", או "עוד לא התחלת‬ ‫להתקיים" )זה אולי מסוכן, אבל העיתוי חשוב(. הצהרות כאלה פותחות קומוניקציה עם האני האמיתי. האני‬ ‫השקרי יכול לרמות את המטפל אם הוא לא יבחין שמשהו מרכזי חסר בטיפול.‬ ‫‪ - Impingement‬חודרנות, הפצצה כפייה. זהו מושג המסביר את ניצני ההתפתחות הבעייתית. כאשר ההורה‬ ‫כופה את חוויותיו וצרכיו שלו על הילד ולא מאפשר התפתחות הגרעין של האני האמיתי. כאשר ההורה לא‬ ‫מעכל את המציאות ומתאים אותה עבור הילד, אלא מביא את הילד למה שהוא חושב שמתאים. כאשר ההורה‬ ‫לא נותן לילד את ה- ‪ going on being‬אלא כופה עליו, נוצר שיבוש בביטוי של האישיות האמיתית.‬ ‫הפסיכותרפיה באה לתקן את ה- ‪Impingement‬‬ ‫שייצר אני שקרי מנותק מאד מהאני האמיתי. התיקון נעשה ע"י חזרה לשלב האילוזיה ורק לאחר שנצבר כוח‬ ‫מהשלב הזה, ניתן לפגוש את המציאות ולקבל את הדיסאילוזיה. לכן, בטיפול האווירה היא רגרסיבית. זהו‬ ‫למעשה הטיפול של האם המספיק טובה בתינוק יש בו: ‪ being, holding‬ואפילו ‪ .handling‬רק כך תתאפשר‬ ‫חוויית הדיסאילוזיה הטובה וכך תתגלה האישיות האוטנטית שהיא ספונטנית ויצירתית.‬ ‫‪ - Transitional-object‬התרומה הגדולה ביותר של ויניקוט היא בתחום זה )"האילוזיה", "המרחב‬ ‫הפוטנציאלי"(. הוא גילה על-סמך הסתכלות בתינוקות, צורות פרימיטיביות של התייחסות ומשחק של התינוק‬ ‫”‪ . “first not me possession‬יחד עם מציצת האצבע של התינוק והלטיפות של עצמו, הוא לוקח סמרטוט‬ ‫או סדין לפה, או מושך חוטי צמר ומשתמש בהם ללטיפה או בולע אותם, או משמיע קולות ורעשים. הוא מניח‬ ‫שלפעולות אלה מתלוות פנטזיות ומחשבות, שלכל אלה קורא ויניקוט ”‪ . “transitional phenomena‬החפץ‬ ‫נעשה חיוני הוא משתמש בו כשהוא הולך לישון והוא מהווה הגנה בפני החרדה. במיוחד מפני חרדה‬ ‫דפרסיבית )חרדת פרידה( וזהו ה- ‪.T.O‬‬ ‫האמא משאירה את הסמרטוט מלוכלך ומסריח, היא יודעת שע"י הרחיצה שלו היא מפרה את ההמשכיות‬ ‫בחוויות התינוק ושזוהי הפרה שעלולה לקלקל את המשמעות והערך של האובייקט עבור הילד. תחילת‬ ‫השימוש בו משתנה, מ-6 ח' ל- 21 ח'.‬ ‫איכות קשר התינוק ל- ‪ T.O‬מתאפיינת ב:‬ ‫1. לתינוק יש תחושת זכות על האובייקט ואומניפוטנציה לגביו‬ ‫2. התינוק מחבק מלטף אוהב והורס אותו‬ ‫3. אסור ל- ‪ T.O‬להשתנות אלא רק ע"י הילד עצמו‬ ‫4. עליו להתקיים למרות האהבה החזקה ואפילו ההרס והאגרסיה החזקים שמופנים אליו‬ ‫5. על ה- ‪ T.O‬לתת חום, להתנועע, שתהיה לו טקסטורה, או לעשות משהו שיהיה לילד תחושה שהוא בעל‬ ‫חיות משל עצמו‬ ‫6. ה- ‪ T.O‬אינו הלוצינציה. מנקודת ראותינו הוא בא מהחוץ, אך לא כן מנקודת ראותו של הילד. כמו כן הוא‬ ‫גם אינו בא מבפנים, לכן הוא אובייקט מעבר‬ ‫7. גורלו לעבור דה-קטקסיס, הוא לא נשכח אבל נעשה מיותר.‬
  10. 10. ‫01‬ ‫ה- ‪ T.O‬מאבד את משמעותו זאת משום שה-‪ transitional-phenomena‬נעשה דיפוזי ומתפשט על כל‬ ‫הטריטוריה שבין המציאות הפסיכית הפנימית והעולם החיצון. כלומר, על כל שדה התרבות. )התרבות לא‬ ‫באה מהחוץ ולא מבפנים, זה משהו בין פנים לחוץ, בין החוויה והמציאות. המימד היצירתי הוא המשותף בין‬ ‫התרבות וה-‪ : transitional-phenomena‬משהו שבא מבחוץ, מקבל נופך פנימי והופך למשהו אחר המקובל על‬ ‫כל האנשים(.‬ ‫ה- ‪ T.O‬הינו ביטוי של האני האמיתי, משהו שהתינוק לוקח מבחוץ ומעניק לו טעם ונופך אישי. ויש לו גם‬ ‫תפקיד הגנתי של פרידה מהאם.‬ ‫המקור התאורטי של ה-‪ T.O‬הוא תחום האילוזיה, כי הוא גם אני וגם לא אני. יש מעין הסכמה, שאף פעם לא‬ ‫נשאל האם יצרת אותו או שהוא הוצע לך מבחוץ. הנקודה היא שלא צריך לקבל החלטה אם זה כך או כך. יש‬ ‫להרשות לפרדוכס הזה בין אני ללא אני, קיום בטיפול בכל תינוק.‬ ‫הפונקציות של ה- ‪:transitional object‬‬ ‫1. תחליף - בתחילת ההפרדות מגיל 3 חודשים יש קושי בפרידה מהאומניפוטנטיות, מהאם‬ ‫והאובייקט משמש כתחליף‬ ‫2. אשליית בטחון - האובייקט נותן כוח להתמודד עם הבדידות ועם המציאת הקשה בכך שהוא‬ ‫נותן אשלייה של בטחון‬ ‫3. האובייקט נותן את היכולת לגייס את המציאות לשרות האני בכך שמאפשר לבנות את הלבד‬ ‫4. האובייקט נותן את תחילת בקורת המציאות מאחר והאובייקט שייך למציאות הוא‬ ‫ה- ‪first not me‬‬ ‫האובייקט משמש לתחילת הדיפרנציאציה בין הפנים לחוץ‬ ‫5.‬ ‫האובייקט משמש להכרות אחרת עם העולם. אם עד עכשיו הכיר את העולם דרך הערוץ‬ ‫6.‬ ‫הסנסו-מוטורי הרי שמעכשיו יש גם חשיבה ומכלול של רגשות‬ ‫האובייקט משמש לפיתוח היכולת לסימבוליזציה.‬ ‫7.‬ ‫האובייקט מפתח יצירתיות בכך שהילד נותן משמעות סובייקטיבית למציאות אובייקטיבית‬ ‫8.‬ ‫האובייקט עוזר במצבי חסך, במצבים של מעבר ושינוי. כדי להתמודד עם המציאות, הילד פונה‬ ‫9.‬ ‫אל האובייקט במקום אל האם‬ ‫‪The capacity to be alone & the capacity to feel concern‬‬ ‫היכולת להיות לבד - היא הישג התפתחותי בו האדם מסוגל להכיל את עצמו. מתגבשת היכולת‬ ‫‪ to be‬להבדיל מאדם שחייב כל הזמן ‪ to do‬כשהוא לבד, כדרך לברוח מלהיות עם עצמו.‬
  11. 11. ‫11‬ ‫יחסי אובייקט‬ ‫לפי ויניקוט בתהליך הגדילה יש שני מרכיבים עיקריים, המלווים בקשיים:‬ ‫1. אינטגרציה של האגו, הכרוכה בקושי במפגש עם המציאות הכואבת‬ ‫2. בניית יחסי אובייקט, הכרוכה במעבר מתלות מוחלטת לעצמאות והכרה בבדידות ובנפרדות.‬ ‫הכוח לגדול, נוצר דרך הקשר שמתחיל באובייקט סובייקטיבי דרך ה- ‪ transitional phenomena‬עד ליחסי‬ ‫אובייקט שלמים.‬ ‫הפאזה הראשונה - התלות המוחלטת, שבה האם היא אובייקט סובייקטיבי‬ ‫בפאזה זו מתאפשרת האילוזיה שהמציאות הפנימית והחיצונית זהות וכאילו הוא יצר וברא את האובייקט.‬ ‫בתחילה העולם הוא אינו עולם של אובייקטים, אלא של ‪ body needs‬וסיפוקם. בהדרגה נעשית אלבורציה של‬ ‫החוויות הפיזיות, מתפתחת הפסיכולוגיה וה- ‪ .ego needs‬הצורך של האגו הוא ב- ‪ holding‬ללא‬ ‫‪ ,impingement‬ושימור החוויה של ה- ‪.going on being‬‬ ‫התינוק מתחיל את החיים בפוזיציה של ‪ ,I-ness‬של כיף, של משהו שמחזיק אותו, עם תחושה של ‪.well being‬‬ ‫אבל, הוא יצור לא בשל, שנמצא על סף חרדה שאי אפשר לשאתה. כשיש הפרעה תתפתח פרנואידליות בגלל‬ ‫חרדת אניהילציה )ולא בגלל שמתחיל בפוזיציה הפרנואידית(.‬ ‫האם צריכה להיות בעמדה של - ‪ Primary maternal preoccupation‬ותפקידה הוא להשאיל את העצמי‬ ‫שלה כדי ליצור סביבה מגינה, מתחזקת, מכילה. היא צריכה להיות מסוגלת לנוע במרחב הפוטנציאלי בין‬ ‫מציאות פנימית לחיצונית, פנטזיה למציאות. ובעיקר תפקידה, לעזור לילד לא להיות במגע טרום זמנו עם‬ ‫המציאות ורק כשיהיה מוכן, לתווך לו את המציאות. האם שנמצאת ב- ‪ pmp‬מאפשרת את הנטיות‬ ‫ההתפתחותיות של הילד:‬ ‫- יחוה שהוא הבעלים של התחושות שלו, ולא של אחרים‬ ‫- שהאם תהיה אם סביבתית ולא תחווה כאובייקט נפרד החודר ומציב דרישות משלו. היא‬ ‫אמורה להכיל את המחוות הספונטניות של הילד ולתת חיות לאני האמיתי ולא להביא לכך‬ ‫שהילד יצטרך להסתגל למחוות שלה "לציית" לחוץ.‬ ‫- עליה לקבל את האומניפוטנציה שלו ולהגשים אותה. האם אמורה להעניק חוויה של‬ ‫‪ = invisible oneness‬אחדות לא מובחנת בה התינוק יכול לחוש אומניפוטנציה. לחוש שהוא‬ ‫יוצר את החוויות הטובות שלו ולבנות אמון ביכולתו לעמוד ב- ‪ .impingements‬החוויה הזאת‬ ‫היא מאד מיוחדת וכונתה רגע האילוזיה או רגע הבריאה. לרגע הילד מרגיש כאילו שהוא ברא‬ ‫את האם, כאילו שקרה קסם )הוא בכה ופתאום היא מגיעה(. מהאמא נדרשת יכולת לקרוא את‬ ‫תחושותיו של הילד כאילו שהם גוף אחד, והעולם קיים עבורו. לא ניתן לקיים תקופה שלמה‬ ‫בעלת חוויה כזאת, אבל חייבת להיות חוויה כזו שבה הילד יחוש כי העולם קיים עבורו, היא‬ ‫הכרחית כדי שהילד יצבור מספיק כוח לעמוד מול הבדידות בעולם.‬ ‫ריבוי של חדירות נחווה כחרדת אניהילציה: חוויה של להתפרק לחתיכות )דיסאיטגרציה(,‬ ‫ליפול, לא להיות בקשר עם הגוף )דהפרסונליזציה(, ללא אוריינטציה. ללא חוויה של משהו עוטף.‬ ‫האגו מתפתח מחוויות של איום באניהילציה שלא מוביל לאניהילציה וממנו יש החלמה. מתוך‬ ‫החוויות האלה, אמון בהחלמה בהופך להיות הבסיס לאגו ולכולתו להתמודד עם תסכול.‬
  12. 12. ‫21‬ ‫שלבי התפתחות האגו‬ ‫באופן כללי יש מעבר ממצב של ‪ ,unintegration‬לחוויה של אינטגרציה סנסורית בזמן ובמרחב. ה- ‪ I‬מתגבש‬ ‫כשיש אבחנה בין הפנים לחוץ.‬ ‫‪ .I‬הבסיס לגיבוש האגו הינו ‪ going on being‬והולדינג מספק.‬ ‫‪ .II‬השלב השני בהתפתחות האגו הוא של ‪) - body ego‬שלב ה- ‪ (I am‬כשאישיות הילד מתקשרת‬ ‫לתפקודי הגוף והחוויה היא של פרסונליזציה, של להיות מוקף בעור. דהפרסונליזציה היא‬ ‫ביטוי לאובדן הקשר בין הגוף לאגו והוא תלוי בהנדלינג של האם, עד כמה עוזרת למקם‬ ‫ולהבחין בין תחושות שונות - בין רעב לכאב אחר. ולתת לו לחוש שהוא הבעלים של התחושות‬ ‫שלו, לתת לו ‪ to exist‬ולא ‪ .to react‬מתחילה האבחנה ביו פנים לחוץ, מתפתחת הוויה‬ ‫פרנואידית-פגיעה.‬ ‫‪ .III‬השלב השלישי הוא של ‪ .ego relatedness‬נוצרת ריאליזציה - יכולת להעריך זמן ומרחב‬ ‫ואפיונים אחרים של המציאות. החוויה היא של ‪ - I exist‬אני אוסף חוויות ומעשיר עצמי;‬ ‫יש לי אינטראקציות עם ‪ ; not me‬ויש עור ביני ללא אני. מאחר שיש תפיסה של האם‬ ‫כרצופה, אפשר גם להיות לבד בנוכחותה. המעבר לשלב השלישי מתאפשר כשיש כבר‬ ‫‪.object presenting‬‬

×