Mais conteúdo relacionado
Mais de lostways
Mais de lostways (7)
אסי עזר
- 1. לדגל שה ות שלו רות עצמא ל השי עלה ום ה רים ע פילו ם א הות בוד י מספ מה גבו לכדוענים אחד ליים ונע י צ# דים במ"על מ האח הגדול אבישי חורי | צילום: ליאור עפרון הטירוניות בבית ליד החסירו פעימה כשנתקלו במש"ק הצפ"ה המיתולוגי של הבסיס # אסי עזר שולף את השרוך האדום מהבוידעם וחוזר לבה"ד "אמאל'ה, איך הוא דומה לאסי עזר", מבחינה טירונית מופתעת אחת מבה"ד 31, ומתקרבת צעד נוסף לכיוון האורח הבלתי צפוי. "רגע... מה? אמאל'ה!!! זה אסי עזר!" היא צורחת ובורחת חזרה ל־ח' המחלקתית. סמ"ר (מיל') אסי עזר פוסע למרכז ה־ח' בצעד בוטח. "צוות שתיים, לסתום פיות", הוא פוקד על הטירוניות המתרגשות, שאחת מהן לא מצליחה לשמור על איפוק ופולטת "אסי, כפרה עליך". "מי אמרה את זה?" עזר לא מתרשם. "קדימה, תדגמו לי את ה־ח'. האודם הזה תקני בכלל?" הוא מתקיל את אחת החיילות, אבל בעצמו לא מהסס למרוח שפתון לחות מדי פעם. "מה זה השוונצים האלה? והטבעת? בכלל, למה את מתחתנת בגיל כזה? אה, זו לא טבעת נישואים? טוב, מה אני מבין בבנות", מבצבצים סדקי חיוך ראשונים בחומת הדיסטנס. "אבל יש לה כזה פרצוף חמוד, איך אני יכול לנזוף בה?" הוא מתרעם. 01 מנחה הטלוויזיה, ששירת במשטרה הצבאית כמעט ארבע שנים, לא הוקפץ לבה"ד בעקבות צו 8 פתאומי. הוא חזר למדים כדי להעלות קצת את המוטיבציה של הטירונים, שזה עתה נכנסו לשורות החיל. "אני מקווה שאתן מודעות לכך שזה אחלה חיל ושהשירות פה הוא כיף לא נורמלי", הוא מודיע, ולא מפספס הזדמנות לקצת שיווק עצמי. "גם אם עכשיו קשה, תזכרו שבקרוב תוכלו לצפות בעונה החדשה של 'האח הגדול', שמתחילה בשישה במאי". נהניתי מכל רגע הדרך לבה"ד 31 בבית ליד לא זרה לעזר. "בבה"ד עצמו לא הייתי כבר עשר שנים, אבל הדרך היא אפריל 3102 / חיל המשטרה הצבאית הדרך לאיקאה", הוא מחייך. "הכול נראה בדיוק אותו הדבר, בחיי, רק קצת ישן יותר", הוא מדווח ונזכר בימיו הראשונים כטירון. "התגייסתי יום או יומיים אחרי יום כיפור, וכל מי שפגשתי אז הסביר לי שזה תאריך גיוס למשטרה הצבאית", הוא מסביר. "לא ידעתי שום דבר על החיל, רק הבנתי מהפרצופים של האנשים שזה סימן שנדפקתי. אבל מאחר והפחד הכי גדול שלי היה שישימו אותי בקרבי ושאני אמות, משטרה צבאית נשמע לי כמו פתרון סביר". מהר מאוד ה"פתרון הסביר" הפך להיות גם פתרון אידיאלי. "כשהודיעו לי ששובצתי בימל"ת (היחידה המרכזית לפיקוח תעבורה), הייתי בעננים", עזר מספר בנוסטלגיה. "אחרי תשעה חודשים זימנו אותי להדריך בקורס שוטרים, כמו שרציתי. כשהייתי בקורס הבנתי שהצפ"ה (צוות פיתוח הדרכה - א"ח) נורא נחשבים בבסיס, וזו הייתה הזדמנות לפתח את יכולות ההדרכה שלי. אחרי שעברתי את קורס ההדרכה, עבדתי ממש קשה בצפ"ה. הייתי יוצא הביתה רק בשישי־שבת, אבל נהניתי מכל רגע. הייתי יושב בערבים, כותב תיקי מדריך, מתקן תיקים קודמים, מצלם תמונות, חונך מדריכים אחרים. הייתי ממש מורעל", הוא מחייך. כשהוא נשאל מה משך אותו להדרכה, הוא מיד מחייך. "מגיל קטן אהבתי לעמוד מול קהל, אבל אחרי התיכון לא חשבתי שתהיה לי נגיעה לעולם המשחק או המסך", הוא מספר. "הייתי הומו בארון, וחשבתי כל מיני דברים אידיוטיים, למשל שאם ארצה להיות שחקן, מיד יידעו שאני הומו. אבל הרגשתי שאני יכול לשחק טוב את דמות 'המפקד', וגם באמת נהניתי. נהניתי לעזור לחבר'ה האלה, שמגיעים חרדים ומפוחדים כאילו סיפחו אותם לאל־ קאעידה, לצלוח את החודשים הראשונים ולהעביר ערך מוסף. העובדה שמישהו חשב שאני נורא רציני, למרות שאני נחשב לשטותניק בקרב החברים שלי, הראתה לי שאני יכול לזייף, ומהי טלוויזיה אם לא זיוף? זו הייתה אחת החוויות הכי כיפיות, והמושג 'נא להתנהג בהתאם' לגמרי הומצא כבר אז, בתוך־תוכי". "אתם תהיו קצין וג'נטלמן על אף הזיכרונות שמורכבים מפרטי־פרטים, במהרה מתברר שהזמן שחלף נתן את אותותיו גם בעזר. "אלה אותן הנעליים שהיו בתקופתי? איך קושרים את זה?" הוא מסתבך. לבסוף הוא מצליח להגיע לעמק השווה עם השרוכים, ויוצא אל מגרש המסדרים מדוגם למשעי. כמעט. "אני לא מוריד את זה בחיים", עזר מתגונן מול חיילת פעורה במיוחד, שמעירה לו על צמיד מצלצל שהוא עונד לזרועו. "חבר שלי נתן לי את זה, ואני מוסיף לו תליון בכל פעם שהוא מגיע לארץ", הוא מסביר. "נמסתי, אני בוכה", מייבבת החיילת בהתרגשות. סביר להניח שעזר כבר שמע הכול בשנים בהן גאים בשירות הזה". אסי בימי שירותו בחיל שירת כשוטר צבאי, כך שהזריזות בה שלף את התירוץ המוצלח לא מפתיעה אף אחד. בעשרת החודשים האחרונים לשירותו אף שירת על תקן קצין הדרכה. "למרות שלא הייתי קצין, אז בכלל הייתי בהיי", הוא מסכם. "היי" היא ככל הנראה המילה המתאימה ביותר לתיאור התחושה של עזר ביחס לשירותו הצבאי. "השירות שלי היה חלום", הוא מעדכן את החיילים הטריים. "כמעט לא נהניתי ככה משום דבר שעשיתי לפני כן, וההוכחה הכי טובה לכך היא שחתמתי קבע לעשרה חודשים נוספים. זה החיל היחיד שיש בו מיליון תפקידים מגוונים שאפשר לעבור ביניהם, ועדיף על חילות אחרים שעושים בהם את אותו הדבר במשך כל השירות. גם אם כרגע זה נראה קצת מבאס, ואנשים קוראים לכם מנייאקים, אתם תהיו גאים בשירות הזה", הוא מבטיח. ) יום העצמאות התשע"ג / אפריל 3102 11
- 2. שידור חוקר כרכז מודיעין במצ"ח, העיתונאי רונן ברגמן לא עלה על מדים אפילו פעם אחת בשירותו הצבאי # על הכוונת שלו היו נגד שהחביא מחשבים באדמה וגשש שסחר בסמים לדגל עמית סמט | צילום: יעל שלח "כל השירות הצבאי שלי הייתי על אזרחי, החזרתי לבקו"ם מדים חדשים מהניילון", מספר בחיוך העיתונאי והפרשן ד"ר עו"ד רונן ברגמן. עבור כל חיילת שהצרה את המכנסיים שלוש פעמים וכל חייל שהזיע יותר מדי במדי א' זה נשמע כמו חלום, אבל עבור החיילים שמשרתים כרכזי מודיעין (רמ"ן) במצ"ח, כפי שהיה ברגמן, זו דרך הכרחית להעביר את שלוש השנים בצה"ל. הרמ"נים עוסקים באופן יום־יומי באיסוף מידע פלילי וגיוס מקורות והפעלתם, פעמים רבות בסביבה אזרחית. המקורות שאיתם יוצר הרמ"ן קשר הם לא בדיוק הילדים הטובים של השכנה ממול, ויש צורך לפתות אותם במגוון דרכים כדי לגרום להם לשתף פעולה. "כשאתה עוסק בגיוס והפעלת סוכנים אתה צריך ליצור 'שואו' גדול ולהראות למקור שלמרות שאתה צעיר, הכוח בידיים שלך. בזמנו יכולנו לצ'פר אותו בכסף, להזמין אותו למסעדה או לבטל הליכים משמעתיים ופלילים נגדו", מפרט ברגמן. משטרה צבאית חופרת ברגמן הוא פרשן בכיר בעיתון "ידיעות אחרונות" וכתב המגזין השבועי של ה"ניו־יורק טיימס" במזרח התיכון, העוסק בעיקר בנושאי צבא, מודיעין וטרור. החל את שירותו הצבאי כחוקר במצ"ח בשנת 19', ולאחר תקופה קצרה עבר למערך המודיעין. "אני לא טוב במערכות היררכיות, לא סתם בחרתי מקצוע שהוא 'סוליקו'. בתחום הזה היה המון חופש, נהנינו מתנאים מאוד לא מקובלים לחיילים בסדיר. היו לנו רכבים עם לוחיות צהובות במקום לוחיות עם האות צ' שהיו על שאר רכבי הצבא, ושורה של תעודות איתן יכולנו להיכנס לכל מקום שרק רצינו". באותה תקופה, בדומה להיום, ה"יעדים" אחריהם עקבו במערך המודיעין היו גורמים עברייניים שעסקו בסמים, נשק והונאה. יצירת המגע עם המקור ושימור הקשר איתו מצריכים עבודה מסביב לשעון, אבל ברגמן זוכר בעיקר את הצחוקים, הנסיעות והסיפורים הבלתי שגרתיים במהלך העבודה. "פעם בא אלינו מקור מבסיס בחיל האוויר ואמר לנו: 'יש לנו נגד בבסיס שהחליט לגנוב שני מחשבים מהמשרד שלו. הנגד ביים פריצה למשרד, גנב את המחשבים ובינתיים קבר אותם באדמה כנקודת ביניים עד שיעביר אותם החוצה'. היה לנו ברור שהמקור הזה משתמש מדי פעם בסמים והסיפור נשמע די הזוי, מה פתאום לקבור מחשבים?! אמרנו לו שייקח יתד, יתקע אותה בלילה מעל אתר הקבורה הממוחשב הזה ואנחנו נבוא ונחפור שם. למחרת 21 לקחנו ארבעה חבושים והתחלנו לחפור מתחת ליתד. אחרי משהו כמו 04 ס"מ פתאום שמענו 'בום!' נתנו מכה והרגשנו משהו קשה, ככה גילינו שהמקור צדק. הנגד הלך לכלא ואני שמרתי למזכרת תמונה של שני המחשבים מבצבצים מתוך הבור". לא אוהב לכתוב לא תמיד סיפורי המעקב של היחידה מסתיימים בצורה משעשעת, ולפעמים גם עבודה של שנים לא מצליחה להניב תוצאות. דוגמה לכך היא הניסיון להשיג מידע מפליל על יחידת הגששים בפיקוד הצפון דאז, ובראשה קצין הגששים הפיקודי, סא"ל עומר אל־הייב, ששנים מאוחר יותר נכנס לכלא באשמת ריגול וסחר בסמים. "אגרנו עליו כמות עצומה של ידיעות על סחר וניסינו לעשות כל דבר, כולל להשתמש באמצעים אלקטרוניים סופר מתוחכמים במונחים של אז וניסיונות אינטנסיביים להחדיר סוכנים לקרבתו. חלק גדול מאוד מהשירות שלי הוקדש לאיש הזה ולצערי - ללא הצלחה. הוא היה יותר חכם ויותר מרושת", מתוודה ברגמן. בסופו של דבר, על ההצלחות ועל הכישלונות, השירות במצ"ח יכול להוות מקפצה רצינית למתעניינים בעבודה בשירותי הביטחון והמודיעין, אך גם לתת לא מעט כלים למי ששואף להשתלב בעיתונות. "אני עסקתי בעיתונאות עוד לפני שהתגייסתי, השירות הצבאי גרם להפסקה של שלוש שנים בתחום הזה. מהר מאוד הבנתי שיש הרבה מאוד במשותף בין גיוס והפעלת סוכנים ועיתונות חוקרת. הצורך להתחבר לאנשים, להבין מה המניעים שיכולים להיות למקור שלך, ואיך לשכנע אותו לשתף איתך פעולה. זה שיעור מעולה", מסביר ברגמן. הקווים המקבילים בין העיסוק הצבאי לאזרחי לא נגמרים שם. "גם היום בעיתונות וגם אז במערך המודיעין החלק שהרבה פחות אהבתי היה תהליך הכתיבה. לכתוב זה לספר לעצמי סיפורים שאני כבר מכיר. בשירות הצבאי, מתוך שיעמום וסלידה מכל הדוחות שהיינו צריכים לכתוב הייתי מכניס מדי פעם פרט לא רלוונטי רק כדי לראות אם ם להיות למקור שיכולי מישהו קורא את זה. חלק מהפעמים באמת אנשים, להבין מה המניעים שיעור מעולה" בר ל איתך פעולה. זה ראו את זה ושפטו אותי. בפעם האחרונה "הצורך להתח כנע אותו לשתף שלך, ואיך לש כתבתי משהו בסגנון 'סמל ברגמן סיים את שירותו ויצא לאזרחות לקרוע את העולם'", מסכם ברגמן בחיוך. ) אפריל 3102 / חיל המשטרה הצבאית " אתה צריך ליצור 'שואו' גדול ולהראות למקור שלמרות שאתה צעיר, הכוח בידיים שלך. בזמנו יכולנו לצ'פר אותו בכסף, להזמין אותו למסעדה או לבטל הליכים משמעתיים ופליליים נגדו " כיתובי חיל המשטרה התשע"ג // אפריל 3102 31 יום העצמאות הצבאית אפריל 3102
- 3. " לא היה קל לעבור מהדמות הקשוחה שצריכה לחנך, לזחול ולא לחייך לרגע, לדמות שצריכה לעמוד בבגד ים בטלוויזיה. אבל אני בן־אדם שאוהב לשלב כל מיני דברים בחיים, ואני משתעממת אם אני עושה יותר מדי את אותו הדבר " ל דג ל הקשב המלכה חצי שנה לאחר היציאה לאזרחות, סגן (מיל') יטאייש איינאו החליפה את מדי ה־ב' בשמלות ערב # שיחה צפופה עם המלכה שהכשירה מאות לוחמי מעברים אבישי חורי מלכת היופי הנבחרת לשנת 3102, יטאייש איינאו (או בקיצור, טיטי), אמנם עוד לא הספיקה להבטיח שתביא שלום עולמי, אבל היא בהחלט יכולה לשבור כמה סטיגמות על עולם הדוגמנות. עם רקורד של קצונה במשטרה הצבאית, דייט מתוקשר עם ברק אובמה ותכנונים על תואר ביחסים בין־לאומיים, היא מוכיחה שלא מדובר ב"סתם פרצוף יפה". בתפקידה האחרון בצבא שירתה טיטי כסמ"פ בבה"ד 31, תפקיד ממנו יצאה היישר לאור הזרקורים. "זה מאוד שונה", היא מודה. על תפקידה כסמ"פ "לא היה קל לעבור מהדמות החיילים". טיטי הקשוחה שצריכה לחנך, שום דבר חוץ מ ט לא עניין אותי לזחול ולא לחייך לרגע, "פשו לדמות שצריכה לעמוד בבגד ים בטלוויזיה. אבל אני בן־אדם שאוהב לשלב כל מיני דברים בחיים, ואני משתעממת אם אני עושה יותר מדי את אותו הדבר". בין המסדרים להשכמות, אחד מהדברים שטיטי לא עשתה בזמן השירות הצבאי, היה לשמור על שגרת טיפוח ולהקפיד על שנת יופי. "זה לא עניין אותי יותר מדי באותה תקופה", היא מגלה. "נראיתי סבבה ואהבתי את המדים, הם ישבו עליי טוב. אהבתי גם את המראה הטבעי, ללא איפור ועגילים. הייתי רצה בבוץ כמו גדולה כשהייתי צריכה". הכוח שהניע אותה, היא מספרת, היה הפקודים שלה. "פשוט לא עניין אותי שום דבר חוץ מהחיילים. טקס ההשבעה בכותל היה חלקת האלוהים הקטנה שלי. כשהחיילים עמדו שם ונשבעו אמונים למדינה, אחרי ארבעה חודשים ללא שינה וחיי חברה, הרגשתי סיפוק שהיה שווה את הכול". טלפון מקמצ"ר צילום: יח"צ בתחילת דרכה, טיטי חלמה על שירות כלוחמת. "אמרו לי שאתגייס לגדודי המעברים, ומשם אקבל גיבוש ל'קרקל'", היא משחזרת ומציינת שגם היא הגיעה לחיל עם דעות קדומות. "השם 'משטרה צבאית' נורא מרתיע בהתחלה, אתה שומע אותו וישר חושב על חיילים שמסתובבים בתחנה המרכזית ומחלקים דוחות. כשנכנסתי פנימה, התאהבתי בחיל. הפתיע אותי לגלות כמה תפקידים שונים יש שם". טיטי עלתה על מדים בספטמבר 9002, היישר לקורס 'אמיר', המכין לשירות את בני העדה האתיופית. בתום הקורס 41 אפריל 3102 / חיל המשטרה הצבאית הגיעה לקורס מ"כים, פיקדה על שני מחזורים, יצאה לקצונה וחזרה לפקד בקורס מאבחנים ביטחוניים. "בגיל 91 הייתי צריכה להיות דמות מושלמת מכל הבחינות", היא מספרת. "החיילים שלי הסתכלו עליי כל הזמן, ואין אדם מושלם, לא משנה באיזו דרגה ובאיזה תפקיד". גם כמלכת יופי, כשתחרות "מיס יוניברס" מציצה מעבר לפינה, הציפייה מטיטי היא להיות לא פחות ממושלמת. "זה דומה", היא מאשרת, "אבל בצבא ההשפעה שלי הייתה רחבה יותר. הייתה לי אחריות ללמד את החיילים שלי בכל יום משהו חדש, ופה אני משפיעה בעיקר על החיים שלי. גם הביטחון העצמי היה קיים בי תמיד, אבל בצבא הוא התפתח והתעצם. כמו שאני תרמתי למדינה, היא תרמה לי לפחות באותה מידה. לעמוד מול החיילים, להלהיב אותם, להיות כריזמטי, לדבר בעברית רהוטה אלו לא דברים שבאים ביום אחד". בין גל הטלפוניםשקיבלה טיטי מעמיתיה לצבא לאחר הזכייה, היה אחד מרגש במיוחד: קצין המשטרה הצבאית הראשי (קמצ"ר), תא"ל מאיר אוחנה, התקשר גם הוא למסור את ברכתו. "זה היה כבוד גדול בשבילי. קמצ"ר אמר שהוא גאה בי ושמחתי מאוד. הוא גם הזמין אותי לטקס מצטייני החיל ביום העצמאות", היא מציינת. Yes, we can מאז הזכייה הטלפון של טיטי לא מפסיק לצלצל. הברכות, ההזמנות לאירועים והבקשות לראיונות זורמים כמו סודה בחדר האוכל בבה"ד. אך בין כל אלה, להצעה אחת שקיבלה היא פשוט לא יכולה הייתה לסרב. "הנשיא שמעון פרס הוא זה שהזמין אותי להיפגש עם ברק אובמה", היא מגלה. "זה נורא מרגש בשבילי. את עבודת הגמר באנגלית שכתבתי בכיתה י"ב עשיתי על ברק אובמה, כי אני חושבת שאני והוא עברנו חיים די דומים. הוא לא השיג דברים בחסד, אלא בזכות, ועבד קשה למען כל דבר בחיים. הוא ניפץ הרבה סטריאוטיפים, ואם אדם כמוהו הצליח להיות נשיא של מעצמה כמו ארצות הברית, זה מוכיח שמי שרוצה יכול". ואכן, מלכת היופי האתיופית הראשונה יודעת דבר או שניים על עבודה קשה ועל ניפוץ סטריאוטיפים. אביה נהרג במלחמה כשהייתה בת שנתיים, אמה נפטרה עשר שנים מאוחר יותר ובשלב מסוים עברה לגור בבית סבה וסבתה. אף על פי שכרגע היא מתכננת להמשיך ולהתפתח בעולם הדוגמנות, הארוחה עם אובמה, כנראה, אינה הפגישה הדיפלומטית האחרונה שלה. "אני מתכננת להתחיל ללמוד בקרוב יחסים בין־לאומיים", היא חושפת. "אני חושבת ששם המקום שלי, ומקווה להמשיך ולייצג את המדינה שלנו בכבוד ובגאווה". 0 יום העצמאות התשע"ג / אפריל 3102 51